פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ספרות, עורכת, מתרגמת ואשת אשכולות, נולדה בשנת 1946 בתל־אביב–יפו להורים ילידי תל־אביב הקטנה.
למדה בתיכון אוהל שם ברמת גן ושירתה בצה"ל בגדוד 202 של הצנחנים.
את לימודיה האקדמיים, מתואר ראשון ועד לדוקטורט, השלימה באוניברסיטת תל־אביב. עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בשירי ביאליק הראשונים, הייתה נדבך ראשון במה שהפך למפעל חיים מפואר.
במשך ארבעים שנה נמנתה עם סגל הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל־אביב, וכיהנה לסירוגין כראש מכון כץ לחקר הספרות העברית וכראש בית הספר למדעי היהדות.
בארבעת העשורים האחרונים פרופ' שמיר מקדישה את עיקר זמנה לכתיבת ספרי מחקר על שני המשוררים הבולטים שפעלו בתל־אביב–יפו: ח"נ ביאליק ונתן אלתרמן. יותר מארבעים ספרים פרי עטה ראו אור, ובהם שניים על לשונם של סופרים, שזיכו אותה בשנת 2021 בחברוּת לכל החיים באקדמיה ללשון העברית. במקביל, ערכה עשרות ספרים ותרגמה מחדש את שיריה של אמילי דיקינסון ואת 154 הסונטות של שייקספיר.
ספרה האחרון, "כלניות: על פזמוניו של נתן אלתרמן", ראה אור לפני כשנתיים. כעת היא משלימה את כתיבתו של ספר חדש העוסק בעשור התל־אביבי ביצירתו של ביאליק.
פרופ' שמיר פעילה כל חייה גם בזירה הציבורית: כיהנה כיו"ר ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך, חברה בדירקטוריון של פרס ספיר ובוועדת הספרות של עיריית תל־אביב–יפו. יזמה מפעלי תרבות רבים, ובהם סדרת "ספרות פלוס", ולקחה חלק בהקמת מוזיאון בית ביאליק.
מרצה בהתנדבות ומלמדת כיום במרכז הבינתחומי, מתוך אמונה שדור העתיד של מנהיגי המדינה ראוי להכיר את פסגות התרבות העברית.
במהלך השנים זכתה בפרסי הוקרה רבים, בהם פרס ביאליק לחוכמת ישראל – פרס שבתשעים שנות קיומו הוענק רק לארבע נשים.
הקימה משפחה בתל־אביב–יפו, ונכדה דורי הוא דור שישי לתושבי תל־אביב. ממשיכה לפעול במרץ לקידום חיי התרבות בעיר ולקרב את תושביה וילדיה אל היצירה הספרותית העברית הגדולה שנולדה בה.