יהודה פישר, ממנהיגיה הבולטים של תנועת הצופים בישראל, נולד בשנת 1949 בתל־אביב–יפו וחי בה כל חייו.
התחנך בבית הספר "דוגמא" ובמגמה המוזיקלית של תלמה ילין, וניגן בקלרינט בתזמורת הנוער של תל־אביב–יפו. כנער הפך לחניך בשבט החורש של הצופים – תנועת נוער שתהפוך עבורו לשליחות ולדרך חיים.
שימש כסגן עיר הנוער בתקופת כהונתו של רוני מילוא כראש העירייה, ולאחר שחרורו סיים תואר במנהל עסקים באוניברסיטת תל־אביב.
פישר עבד במשך שלושים שנה כמנהל כספים, אך ליבו תמיד היה נתון לחניכיו בתנועת הצופים.
בשנת 1993 מונה לראש שבט החורש, ובמשך חמש־עשרה שנים שימש כאח בוגר לרכזים וכאב לעשרות חניכי השכונה.
בתחילת שנות האלפיים מונה לראש הנהגת הצופים בתל־אביב–יפו. במסגרת תפקידו דאג לחזק את הקשר בין העירייה להנהגת הצופים, קידם את שבטי הצופים בכל רחבי העיר, בעיקר בדרומה, וטיפח את דור העתיד של הנהגת הצופים.
במהלך כהונתו הגיעה התנועה העירונית להישגים מרשימים ושימשה בית חם ליותר מ־12 אלף חניכות וחניכים.
בהמשך מונה ליו"ר התאחדות הצופים והצופות בישראל – ארגון הגג המאגד את הצופים העבריים, המוסלמים, הקתולים, הדרוזים והאורתודוקסים.
כתל־אביבי–יפואי אמיתי הכמיהה לדו־קיום זורמת בעורקיו. הוא פעל לקידום האחווה בין קהילות שונות ברחבי ישראל, והפך את תל־אביב–יפו למוקד של מפגשים מרגשים ועידוד סובלנות.
את כל תפקידיו בתנועת הצופים מילא פישר בהתנדבות מלאה. הוא הצעיד את התנועה להישגים מרשימים ומהווה דוגמה ומופת לקהילות שלמות ברחבי העיר.
יהודה פישר הוא אדם ערכי, שאוהב את עירו ללא תנאי. הוא הפך את דיברות תנועת הצופים לדרך חיים, וסייע לעשרות אלפי חניכות וחניכים תל־אביבים–יפואים להפוך לבנות ובני אדם טובים וערכיים יותר.