סתיו הייתה נערה חברותית שאהבה את חברותיה, התעניינה במה שעובר עליהן ודאגה להן. בת אל חברתה סיפרה שהחברות בדרך כלל פנו אליה כדי לפרוק ולספר לפני שניגשו לחברות אחרות, כיוון שהייתה לה סבלנות להקשיב להן. החברות תיארו אותה כמי שמרבה לחבק ומשמחת את כל סובביה.

סתיו התגייסה לצה"ל ביום 7.10.2014 ושירתה ביחידת הגילוי של מערך הבקרה בחיל האוויר. מפקד היחידה, רב-סרן ניר, תיאר אותה כ"חיילת מקסימה, אינטליגנטית מאוד, ישרת דרך ומלאת חיים. לסתיו היה חיוך שובה לב וזיק קונדסי בעיניים. לאורך שירותה ביחידה היא דאגה להבהיר כל העת את חשיבות השירות הצבאי המשמעותי בשבילה ואת רצונה העז לתרום".

שבועות אחדים לפני נפילתה צילמה סתיו את עצמה עם חברתה עדן בהודעה להוריה. ברקע מתנגן השיר "עוף גוזל" והיא אומרת להורים בין צחקוק לניגוב דמעה, "איך עזבנו את הבית וכל אחת הלכה לדרכה, ותכף אנחנו הולכות להיפרד, ויהיה בסדר, הכול יהיה טוב … אימא, אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך …" חברותיה סיפרו שבלילה האחרון שהן יצאו יחד, שבועיים לפני האסון, הייתה תחושה שזה הבילוי האחרון שלה: היא נהנתה בצורה יוצאת דופן, רקדה, זר פרחים לבנים עיטר את ראשה, לבשה חולצה לבנה, בלטה מעל כולם וזהרה.

ביום 26.11.2015 אוטובוס ממוגן ירי שיצא מן הבסיס לכיוון ירושלים התהפך בכביש 458 בצומת רימונים שבבנימין, סמוך ליישוב כוכב השחר. כארבעים חיילים נפצעו. סתיו נפצעה אנושות ונפטרה כעבור זמן קצר.

ביום התאונה נקרא אביה, שעבד בשירותי הכבאות וההצלה בירושלים, להגיע לזירת האירוע במסגרת תפקידו. במשך הנסיעה הוא היה בקשר עם אילנה אשתו, שידעה שבתם נמצאת באוטובוס וחששה לשלומה.

רב-טוראי סתיו פרטוש נפלה בעת מילוי תפקידה ביום חמישי י"ד בכסלו תשע"ו (26.11.2015). בת תשע-עשרה בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותירה הורים ושני אחים.

סתיו הועלתה לדרגת סמל אחרי נפילתה.

על מצבתה של סתיו חקקו אוהביה: "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָנָה" (משלי ל"א פסוק כ"ט).

כתב אחיה הצעיר, אורי: "סתיוי, אותך אי-אפשר לשכוח, את הצחוק שלך, החיוך שלך וגם את הכעס שלך לפעמים. אני מתגעגע לכל זה. מאז שהלכת העולם עצר. הכול שונה, אפור וריק. שום דבר לא אותו הדבר. לא הצחוק המאולץ, לא היציאות שכבר ממזמן לא שמחות, והאווירה מלאה בעצב עז. ולא, גם הבית לא אותו הדבר, סתיו. שקט בבית כשאת לא נמצאת, וגם אם לפעמים יש שמחה, תוך שנייה היא נעלמת.

אני לומד בבית הספר שבו את למדת. הייתה לך דרך קשה ומפותלת וגם אותה הצלחת לעבור. את המודל לחיקוי שלי, אני מבטיח לך שאסיים בהצטיינות כפי שאת סיימת, ולא אוותר. אני אלמד ואלמד למרות שקשה, למרות הזיכרונות, למרות שבכל מקום שאני דורך בבית ספר אני מרגיש אותך, רואה אותך, מדמיין אותך. אפילו המורים שלימדו אותך בבית ספר עד היום מחכים לך שתבואי ולא מאמינים… אין לי כבר מה להגיד כי המילים לאט לאט נעלמות לי, חוץ מזה שאני מתגעגע ועדיין עדיין מחכה לך. ובינתיים? הימים חולפים וחולפים והזמן לא נעצר. אוהב לעד".

יקיר, בן זוגה של סתיו, כתב: "מלכה שלי, היה לי ממש טעים, חיים שלי. תודה רבה על הכול, אהובתי. חושב – לכתוב? לא לכתוב? אבל את לא עונה לי, אני משתגע. הבטחנו שנאהב עד המוות, אבל לא אמרת שזה כל כך קרוב… אני בוכה, אבכה ואמשיך לבכות תמיד. לבכות אותך… סתיו שלי. פצולי. אושי. אהבה שלי. כל כך הרבה מילים, אי-אפשר להפסיק. לעולם אבל לעולם לא אפסיק לאהוב אותך. הפעם אני זה שמחכה לך כאן במיטה, מחכה לך. רגע אחרי שנפרדנו בפעם האחרונה אני ראיתי אותך, לבשת דגל ישראל. את לא ראית אותי אבל הייתי שמה בדיוק לידך. שלך, בעלך".

ביום השנה השני לנפילתה של סתיו כתב ליאל, אחיה התאום: "איזה שנתיים מוזרות אלו היו – את בטח יודעת, רואה ומבינה, היום בדיוק שנתיים בלעדייך. שנתיים שאת אשכרה נעלמת ככה בפתאומיות, מבלי להיפרד או להגיד שלום, ככה, פתאום, באמצע יום שגרתי ורגיל לחלוטין: אימא בעבודה, אבא בשגרה, אני בבסיס ואורי בדיוק חוזר מבית הספר. הפתעת את כולנו ושינית לנו את החיים מהקצה אל הקצה, כמשפחה ביחד וגם כל אחד לחוד… אז רציתי לספר לך כמה שהתגעגעתי אליך, כמה שהתגעגעתי לצחוקים שלנו, כמה שהתגעגעתי לריבים שלנו, כמה שהתגעגעתי לריח שלך, כמה שהתגעגעתי לשמוע את הקול שלך, כמה שהתגעגעתי להסתכל עלייך ולראות אותך, מה שלא ראיתי מזה שנתיים מלאות. שהתגעגעתי ליופי שלך ולשטויות שהיית עושה, לאופי המושלם והמיוחד הזה שהיה רק לך…

סתיו שלי, גם תודה אני רוצה להגיד לך, תודה על החברים והאנשים הטובים שמקיפים אותי. אני מאמין שכל אחד מהם מתקשר לתוכנית הגדולה שאת בונה לי אי-שם למעלה. תודה על זה שאני קם בבוקר וממשיך בשגרה בכל הכוח עם כל הקושי הזה, תודה גם על רגעים של צחוק ושמחה. אני אוהב אותך, מלאכית שלי, תשמרי על כולם מהמרומים, ילדה שלי, בת תשע-עשרה תישארי לנצח".

ימים ספורים אחרי נפילתה נכתב ובוצע שיר לזכרה של סתיו על ידי יוסי "גולדן" גולדנברג: "סתיו תחזרי, נעלם איתך האור / אין דרך חזרה, אותך לעולם נזכור / הפרח הכי יפה בגן נקטף / השיר הזה לזיכרונך נכתב. // נשארת בת תשע-עשרה, כך תישארי כל החיים / מעגל תמונות שלך שמתנפץ לרסיסים / את מלאך, אלוהים ביקש אותך בחזרה / עכשיו את לא איתנו, הגורל אותך לקח. // נזכור אותך, את הניצוץ בעיניים / מלאך כל כך יפה שמרחף לו בשמיים / עשרים ושישה בנובמבר לעולם לא נשכח / הדמעות של כולנו מהיום שהלכת …"

שיר נוסף נכתב על סתיו – "עוד חיבוק אחד", מילים הרצל אהרון, לחן אבישג רואי: "תני לי עוד חיבוק ואל תלכי עכשיו / זיכרונך חקוק בנשמתי סתיו / עוד חיבוק קטן ומחי את דמעתי / אלוהים לקח את שנתן עכשיו אינך אתי / קיבלת כנפיים ילדתי את מלאך במרום / בליטוף קטיפתי אמרת לי שלום…" השירים ניתנים להאזנה באתר יוטיוב.

ביום השלושים לנפילת סתיו כתב רב-סרן ניר, מפקדה, "היא שירתה ביחידה שהיא משפחה, ולכתה בטרם עת מכה בי ובאנשיי גלים של עצב עמוק וכאב".

ביום הזיכרון הראשון אחרי נפילתה, בטקס שנערך בתיכון "אורט תעופה וחלל" שבו למדה, הושמע שיר לזכרה אשר נכתב והולחן על ידי שתי תלמידות: "סתיו / מלאכית קטנה / הילדה הכי יפה בגן / מלאכית קטנה / מעלה עוד זיכרון ישן / בדרך מפותלת / עם חיוך אחרון / איבדת את חייך / ונשאר רק זיכרון. // סתיו קומי / סתיו עוד לא מאוחר / סתיו קומי / מקומך פה עוד נשאר. // הזמנים משתנים / אך הלב לא מעכל / מחסיר פעימה / בכל יום שעובר / במרדף אחר סימן / מתוך התהייה / סימן שאת בסדר / סימן שאת שמחה. // לא מצליחה לעכל / להבין איך קרה / תדהמה של כולם / לא מצליחה לעכל / להבין איך קרה / איך דבר כה מושלם / אבד. // אהבת חינם / חברות עם כל אדם / לא הספקנו להיפרד / אישיותך היא הצוואה / מחכה לך שתבואי / תספרי לי מה קרה / מלאכית קטנה / הילדה הכי יפה".

בחודש אלול תשע"ז, ספטמבר 2017, התקיים טקס הכנסת ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתה של סתיו לבית הכנסת בתחנת כיבוי אש בגבעת מרדכי בירושלים, שם עובד אביה.

מדי שנה בחנוכה מתקיימת לזכר סתיו פעילות התנדבות בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. בשנת 2017 השתתפו לוחמי כבאות והצלה ירושלים בריצה לזכרה במרתון ירושלים, ובמעלה אדומים נערך טורניר כדורגל לזכרה.

סתיו הונצחה באנדרטה לזכר הנופלים במערכות ישראל בני היישוב מעלה אדומים ובגלעד חיל האוויר בשמורת הר הטייסים שבהרי ירושלים. משפחתה יזמה הקמת גן ציבורי על שמה במעלה אדומים ברחוב שבו גדלה, ובסקייט-פארק במעלה אדומים, שבו הוצבו עשרים וארבעה חלילי רוח לזכרו של חלל צה"ל חגי ביבי, הוצב חליל רוח נוסף לזכרה.

באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכר סתיו. כן הופקו סרטונים לזכרה, בין היתר על ידי הטלוויזיה הקהילתית של מעלה אדומים, והם ניתנים לצפייה באתר יוטיוב.

מידי שנה נערכת פעילות לזכרה של סתיו יחד עם צוות פעמון וכוחות הביטחון.