עזרא נולד וגדל בירושלים, להוריו – מרים ואברהם, עזרא היה בין זקונים, במשפחה בת 12 נפשות, ואהוב על אימו. אימו הייתה אישה חולה ולימים עזרא טיפל בה במסירות. מאז ומתמיד התגורר בירושלים. בשנת 1972 נישא לאשתו חנה, ועבר להתגורר בקטמון בירושלים, שם נולדה ביתו מירב ב-1973, וב-1976 נולדה מיכל. בעקבות שיחה עם חברים, מחליטים עזרא וחנה לעזוב את ירושלים, והמשפחה עברה להתגורר בקיבוץ חפציבה, אשר בעמק בית שאן. עזרא ומשפחתו גרו בקיבוץ במשך שנתיים, עזרא היה אחראי על ענף הבנייה במשק, ואהב מאוד את החיים בקיבוץ. לאחר שנתיים הרחק מהמשפחה, עזרא וחנה מחליטים לחזור להתגורר בירושלים ועוברים להתגורר בשכונת ארמון הנציב. בשנת 1985 נולדה ביתו השלישית מיטל. בשנת 1996 נישאה מיכל לרן ולהם שלושה ילדים, נועה, איתמר ויהונתן. בשנת 2008 נישאה מיטל ליהודה ולהם שלושה ילדים שילת, רפאל ותבל. בשנת 2016 נישאה מירב לנבו ונולדה להם בת – תמר.
נכדיו המדהימים היו כל עולמו ובכל הזדמנות היה מתגאה בהם.
הקשר עם אחיו, אחיותיו ואחיינייו היה חשוב לו מאוד, הוא נהג לבקרם לעיתים קרובות, להיות בשמחות ובאזכרות של כולם והיה גאה במשפחות שהקימו.
לפני שחלה, אהב ללכת ברגל למרחקים ארוכים, לטייל ולבקר את המכרים.
נפטר בכ"ה בסיוון תשפ"ד, 1 ביולי 2024.

ילדותו ובית הוריו
עזרא גדל ברחוב שבזי, בשכונת נחלאות, ואהב מאוד את החיים בשכונה.
אביו היה לוחם בהגנה ובאצ"ל, אדם שלחם לטובת המדינה ונפטר בגיל 101 בשיבה טובה, השאיר אחריו שושלת גדולה של ילדים, נכדים ונינים.
אימו, הייתה אישה טובת לב ויפה , בעלת עיניים כחולות ושיער זהוב, בשלנית ואמא חמה ומסורה במיוחד. עזרא העריץ אותה וטיפל בה עד הרגע האחרון בחייה, היא נפטרה לאחר ייסורים רבים.
החגים בבית המשפחה כילד, היו משפחתיים, בעלי שפע רב, עם שמחה גדולה וצחוק של ילדים.

צבא
עזרא התגייס בשנת 1959, שירת בחיל השיריון והשתחרר בדרגת סמ"ר. היה עושה 105 ימי מילואים בשנה, יותר מכל חבריו, שתמיד ב'שיחות סלון', היו אומרים: "הוא החייל היחיד שנשאר עדיין במילואים". הוא השתתף במספר מלחמות, הזכורה והמשמעותית ביותר עבורו – מלחמת יום הכיפורים, בה היה 7 חודשים במילואים ולנגד עיניו נפלו בקרב, חמישה מחבריו, אשר עד יום מותו היה מספר עליהם בדמעות.
לקראת סיום שירותו ממילואים, עבר למצפה רמון, לחיל האוויר, הוא סיים את שירותו במילואים, בגיל 60.
השירות בצבא והתרומה למדינה היו נר לרגליו. בגיל 60 קיבל את הפטור בצער.
כאשר נכדיו הגדולים התגייסו, נהנה וחיכה לסופי השבוע לשוחח איתם על השירות הצבאי המשמעותי שהם עושים, היה גאה בהם מאוד.
מלחמת ה-7 באוקטובר הייתה קשה עבורו במיוחד, נפילתם של חיילים רבים והדאגה לנכדיו, השפיעו על המצב הבריאותי שלו. לצערנו עזרא לא זכה לראות את נכדתו, נועה, מקבלת את דרגות הסרן, שבועיים לאחר מותו.

עיסוק
עזרא עבד בחברת "סולל בונה", היה בנאי בלוקים, סוג 5, הסוג הגבוה ביותר. היה אדם חזק מאוד, בנה בניינים רבים בירושלים, היה מרים את הבלוקים כאילו הם קילו של סוכר. תמיד כשטיילנו בירושלים היה מצביע על הבניינים שבנה. תמיד שהיה נכנס לבית חדש, או ילדיו נכנסו לבתים חדשים, היה מעביר את ידו על הקיר, לראות אם הקיר ישר כפלס. היה מבוניה של ירושלים, כמו אביו, שעד גיל 75 עוד הקציע אבנים לבניה. היו תקופות שעבר לעבוד בראשון לציון ובנה שם בניינים גבוהים.

שוק מחנה יהודה
לאורך כל שנות חייו, הדבר הכי ישראלי ואותנטי בעיניו, היה הביקור היומי בשוק מחנה יהודה, המפגש עם חבריו "לפרלמנט", שם הרגיש הכי אהוב, הריחות והטעמים היו חיווה שלא וויתר עליה, גם כשחלה מאוד. בימיו הקשים, הביקור בשוק, והמפגש עם החברים, אותם הכיר שנים, נתנו לו תקווה ואור לחייו. לאחר שנסגרה חברת "סולל בונה", החליט עזרא להשקיע את מרצו בהכנת סלטים ביתיים, אותם היה מכין מדי שבוע, ויוצא לשוק למכור את הסלטים, כולם הכירו אותו ואת הסלטים שלו. עד אשר חלה ונאלץ להפסיק.
עזרא היה מתנדב לעזור לאנשים שלא היה להם אפשרות מבחינה כלכלית, הוא היה מארגן להם בשוק ארגזים מלאים בכל טוב, ורותם לטובת הנתינה, את כל חבריו, שתרמו תמיד ביד רחבה, מתוך ידיעה, שעזרא עוזר ומסייע לנזקקים, והוא היה מעביר למשפחות בלי שידעו מי התורם.

עזרא באשר ז"ל – חזק כארי, רך כנוצה.
טוהר אהבתך, מסירותך וצניעותך, יאירו דרכנו לעד.