איתי שהם נולד ב-11 באוקטובר 2002 בן 21,
גדל בראש העין, בן לנינה ושחר, אח אהוב לרוני, עומרי ויונתן. כבר מילדותו בלט באישיותו החמה והנדיבה, בכישרון יוצא הדופן שלו לראות את האחר ולהעניק אהבה ללא תנאי.

אדם של אנשים, של משמעות, של אהבה

איתי היה חובב טיולים נלהב — המדבר היה אהבתו הגדולה. הוא התחבר אל השקט, למרחבים שפתחו את ליבו ואת מחשבותיו.
מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו,
במיוחד אהב את להקת “מוניקה סקס”, פול טראנק וThe angelcy .
איתי התעניין לעומק בכל נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובנושאי המזרח התיכון, אהב לקרוא ספרים ונהג לקנות בכל סוף שבוע ספרים חדשים, שהיו עוברים מיד ליד בין חבריו במכינה ובצוות, עד שכמעט אף ספר לא נותר בידיו 😉

איתי היה מוקף באנשים שאהבו אותו, ולא בכדי—הוא הקרין טוב לב, הקשבה אמיתית, ואכפתיות כנה לכל מי שפגש. כשהיה מדבר עם מישהו, העניק לו תחושה שהוא כל עולמו באותו רגע. היה מלא שמחת חיים, מתעניין, סקרן ובעל אינטיליגנציה רגשית נדירה. החברים היוו עבורו עוגן משמעותי, והוא היה עבורם לבית.

הוא היה מדריך ומרכז צוות שכבה בוגרת בצופים שהיוו חלק מרכזי בחייו ותהליך התבגרותו,
ובסיום התיכון החליט לדחות את שירותו הצבאי בשנה על מנת לקחת חלק במכינה הקדם-צבאית “מנשרים קלו” במעגן מיכאל, ושם מצא לו בית נוסף, מקום שהעמיק את זהותו, את ערכיו ואת ההבנה על הדרך שבה רצה ללכת.

“חסר גלגל, אני גלגל.” המשפט הזה ליווה את איתי לאורך כל חייו והפך לסמל שמייצג אותו גם אחרי לכתו. זו הייתה דרך החיים שלו- תמיד היה זה שמושיט יד, שממלא חוסרים, שמרגיע, שתמיד שם עבור מי שצריך אותו.

איתי היה אדם עם עומק ייחודי- כזה שתמיד חיפש את ה”למה?” בדברים שהוא עשה.
תמיד חקר ודאג להבין כדי לוודא שכל צעד בחייו יהיה משמעותי, חלק ממשהו גדול יותר לכן האמין בלב שלם בכל דבר שבחר לעשות בחייו.

לוחם בנשמה, מוביל בשקט ובחכמה

איתי חלם לשרת שירות משמעותי ולתרום כמה שיותר למדינה. אחרי שהשקיע מאמצים רבים בחיזוק הכושר הגופני התגייס ליחידת אגוז, שם עבר מסלול מפרך של שנה וארבעה חודשים. הוא אהב את היחידה, היה גאה בה, והצוות שלו היה עבורו משפחה שנייה.

חבריו מעידים עליו שגם בצבא חיפש תמיד את המשמעות הגדולה יותר, וכשחש לפעמים שהתפקיד הצבאי לבדו אינו מספק לו את תחושת התרומה שרצה, היה מוצא דרכים נוספות להיות משמעותי—אם זה בהתנדבות בסופי השבוע, אם זה בפיתוח רעיונות בתחום הרפואה הצבאית ביחידה, ואם זה בהיותו האדם והלוחם שכל אחד ידע שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.

שבוע לאחר שסיים את מסלול ההכשרה שלו,
נכנס איתי לעזה יחד עם חבריו לקרב.
שם במהלך הקרבות, ב12/11/2023 הוא נפל.

מורשת של טוב לב, חברות ומשמעות

איתי הותיר אחריו עולם שלם של אנשים שאהבו אותו עד אין קץ. חבריו, משפחתו וכל מי שפגש בו לאורך חייו מעידים פה אחד—הוא היה האדם עם הלב הכי גדול שפגשו. אדם שחיפש לעשות טוב, לתת לכל אחד תחושה שהוא אהוב וחשוב.

הוא האמין בבחירה בטוב, תמיד. “יש חופש פיזי ויש חופש מנטלי,” אמר בטירונות, “והחוכמה היא לשמור על החופש המנטלי, כי אף אחד לא יכול לקחת לך אותו”.

איתי חלם על חיים של נתינה—לימודים, חינוך, מוזיקה, חקלאות, רפואה, הקמת יישובים, הקמת משפחה. החלום האחרון שדיבר עליו היה לעזור בשיקום העוטף, לעבוד עם ילדים שנפגעו במלחמה, להיות שם למען מי שזקוק לו.

הוא לא הספיק להגשים את כל חלומותיו, אבל השאיר אחריו מורשת עצומה של אהבת חינם, נתינה, אומץ, וחברות אמת.

המשפחה הייתה אצלו במקום הראשון, היה בקשר קרוב ופתוח עם כולם. תמיד מלא תשומת לב- זוכר כל אירוע קטן כגדול ותמיד מביע את אהבתו במילים ובחיבוקים.
החברים הרגישו שהוא יותר מאח עבורם. החיבוקים שלו, שתמיד היו עמוקים וארוכים, הפכו לסמל.
איתי שהם ז”ל השאיר אחריו עולם שלם שזוכר אותו כאדם שתמיד בחר בטוב, ותמיד הפיץ אותו לכל עבר.