עמוד הנצחה לזכרו של
איתי שהם, בן 21 מראש העין, היה אדם של אנשים – חכם, אכפתי ומלא נתינה. מדריך בצופים, שחקן כדורסל ומתנדב בנשמתו, תמיד חיפש איפה לתרום ולהפוך את העולם לטוב יותר.
אהב לטייל, לקרוא ולהעמיק בהיסטוריה ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחרי שנת מכינה במכינה הקדם-צבאית "מנשרים קלו" במעגן מיכאל, שהייתה חלק משמעותי בעיצוב וגיבוש הערכים שלו, התגייס ליחידת אגוז מתוך אמונה עמוקה בשליחותו.
ב-12.11.2023, שבוע לאחר שסיים מסלול, נפל בקרב בצפון עזה.
עד יומו האחרון האמין שבמלחמה בין טוב לרע –
תמיד צריך לבחור בטוב.
לחצו על הנר על מנת להדליקו
איתי שהם נולד ב-11 באוקטובר 2002 בן 21,
גדל בראש העין, בן לנינה ושחר, אח אהוב לרוני, עומרי ויונתן. כבר מילדותו בלט באישיותו החמה והנדיבה, בכישרון יוצא הדופן שלו לראות את האחר ולהעניק אהבה ללא תנאי.
אדם של אנשים, של משמעות, של אהבה
איתי היה חובב טיולים נלהב — המדבר היה אהבתו הגדולה. הוא התחבר אל השקט, למרחבים שפתחו את ליבו ואת מחשבותיו.
מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו,
במיוחד אהב את להקת “מוניקה סקס”, פול טראנק וThe angelcy .
איתי התעניין לעומק בכל נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובנושאי המזרח התיכון, אהב לקרוא ספרים ונהג לקנות בכל סוף שבוע ספרים חדשים, שהיו עוברים מיד ליד בין חבריו במכינה ובצוות, עד שכמעט אף ספר לא נותר בידיו 😉
איתי היה מוקף באנשים שאהבו אותו, ולא בכדי—הוא הקרין טוב לב, הקשבה אמיתית, ואכפתיות כנה לכל מי שפגש. כשהיה מדבר עם מישהו, העניק לו תחושה שהוא כל עולמו באותו רגע. היה מלא שמחת חיים, מתעניין, סקרן ובעל אינטיליגנציה רגשית נדירה. החברים היוו עבורו עוגן משמעותי, והוא היה עבורם לבית.
הוא היה מדריך ומרכז צוות שכבה בוגרת בצופים שהיוו חלק מרכזי בחייו ותהליך התבגרותו,
ובסיום התיכון החליט לדחות את שירותו הצבאי בשנה על מנת לקחת חלק במכינה הקדם-צבאית “מנשרים קלו” במעגן מיכאל, ושם מצא לו בית נוסף, מקום שהעמיק את זהותו, את ערכיו ואת ההבנה על הדרך שבה רצה ללכת.
“חסר גלגל, אני גלגל.” המשפט הזה ליווה את איתי לאורך כל חייו והפך לסמל שמייצג אותו גם אחרי לכתו. זו הייתה דרך החיים שלו- תמיד היה זה שמושיט יד, שממלא חוסרים, שמרגיע, שתמיד שם עבור מי שצריך אותו.
איתי היה אדם עם עומק ייחודי- כזה שתמיד חיפש את ה”למה?” בדברים שהוא עשה.
תמיד חקר ודאג להבין כדי לוודא שכל צעד בחייו יהיה משמעותי, חלק ממשהו גדול יותר לכן האמין בלב שלם בכל דבר שבחר לעשות בחייו.
לוחם בנשמה, מוביל בשקט ובחכמה
איתי חלם לשרת שירות משמעותי ולתרום כמה שיותר למדינה. אחרי שהשקיע מאמצים רבים בחיזוק הכושר הגופני התגייס ליחידת אגוז, שם עבר מסלול מפרך של שנה וארבעה חודשים. הוא אהב את היחידה, היה גאה בה, והצוות שלו היה עבורו משפחה שנייה.
חבריו מעידים עליו שגם בצבא חיפש תמיד את המשמעות הגדולה יותר, וכשחש לפעמים שהתפקיד הצבאי לבדו אינו מספק לו את תחושת התרומה שרצה, היה מוצא דרכים נוספות להיות משמעותי—אם זה בהתנדבות בסופי השבוע, אם זה בפיתוח רעיונות בתחום הרפואה הצבאית ביחידה, ואם זה בהיותו האדם והלוחם שכל אחד ידע שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.
שבוע לאחר שסיים את מסלול ההכשרה שלו,
נכנס איתי לעזה יחד עם חבריו לקרב.
שם במהלך הקרבות, ב12/11/2023 הוא נפל.
מורשת של טוב לב, חברות ומשמעות
איתי הותיר אחריו עולם שלם של אנשים שאהבו אותו עד אין קץ. חבריו, משפחתו וכל מי שפגש בו לאורך חייו מעידים פה אחד—הוא היה האדם עם הלב הכי גדול שפגשו. אדם שחיפש לעשות טוב, לתת לכל אחד תחושה שהוא אהוב וחשוב.
הוא האמין בבחירה בטוב, תמיד. “יש חופש פיזי ויש חופש מנטלי,” אמר בטירונות, “והחוכמה היא לשמור על החופש המנטלי, כי אף אחד לא יכול לקחת לך אותו”.
איתי חלם על חיים של נתינה—לימודים, חינוך, מוזיקה, חקלאות, רפואה, הקמת יישובים, הקמת משפחה. החלום האחרון שדיבר עליו היה לעזור בשיקום העוטף, לעבוד עם ילדים שנפגעו במלחמה, להיות שם למען מי שזקוק לו.
הוא לא הספיק להגשים את כל חלומותיו, אבל השאיר אחריו מורשת עצומה של אהבת חינם, נתינה, אומץ, וחברות אמת.
המשפחה הייתה אצלו במקום הראשון, היה בקשר קרוב ופתוח עם כולם. תמיד מלא תשומת לב- זוכר כל אירוע קטן כגדול ותמיד מביע את אהבתו במילים ובחיבוקים.
החברים הרגישו שהוא יותר מאח עבורם. החיבוקים שלו, שתמיד היו עמוקים וארוכים, הפכו לסמל.
איתי שהם ז”ל השאיר אחריו עולם שלם שזוכר אותו כאדם שתמיד בחר בטוב, ותמיד הפיץ אותו לכל עבר.
מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו של איתי, כל שיר חדש שגילה הפך לחלק ממנו, והוא תמיד דאג לשתף את המשפחה והחברים בצלילים שכבשו את ליבו. המוזיקה הייתה עבורו עוד דרך להתחבר, להתרגש, וליצור רגעים בלתי נשכחים.
הוא גדל על מוניקה סקס, דה אנג’לסי, פול טראנק, עידן רייכל, קולדפליי, שלמה ארצי, יסמין מועלם, ג’יין בורדו, יוני בלוך, הפיל הכחול, נתן גושן, אביתר בנאי, אריק איינשטיין, רביד פלוטניק, דני סנדרסון – כל אחד מהם היה חלק מהפסקול של חייו.
אורטל חברתו הטובה מספרת שבשיחתם האחרונה ביקש ממנה איתי שאם יקרה לו משהו המוזיקה לא תפסיק ללוות אותו ואת חייהם של אהוביו- וכך היה. לבקשתו מוניקה סקס ניגנו בלוויתו, דה אנג’לסי ליוו הגיעו לנגן שבעה, ופול טראנק הגיעו ונגעו בלב כולם באירוע השלושים.
מוזמנים להאזין לבחירות המוזיקליות של איתי
כי הצלילים שאהב נשארים לנצח
איתי מאוד אהב רוג׳ומים. הם סימלו בעיניו שקט ועוצמה, חוזק פנימי ויציבות, איזון ושלווה- ואלו דברים שהעריך ושאף תמיד לקיים.
ברגילה שהיה אמור לקבל בסיום המסלול תכנן איתי לעשות קעקוע של רוג׳ום על הרגל, מה שלצערינו לא הספיק לעשות-
אבל הרוג׳ום הפך לסימן ההיכר שלו, לכן אנחנו החברים החלטנו להוציא צמידים עם רוג׳ום קטן עליהם, הצמידים הם דקים ועדינים ככה שאפשר יהיה לענוד אותם גם מתחת לשעון בצבא.
את הצמידים הוצאנו יחד עם מותג התכשיטים Mai Dan שאיתי אהב מאוד, הן עזרו לנו המון ויחד הגענו לצמיד המושלם!
עובדה מעניינת- גל ניסמן וכל חברי להקת פול טראנק מסתובבים עם הצמיד של איתי כאות הערכה והזדהות
חפשו את הצמיד בהופעות ותשלחו לנו!
מאז הכל אנחנו שומעים לא פעם את הבקשה
״תספרו לנו על איתי״
מניחים שאתם מזדהים
איך אפשר לספר עליו? מה מספרים? מאיפה מתחילים? איך מתמצתים בכלל למילים?
מי הוא היה? הוא היה הכל.
כשקרה מה שקרה, כאב לנו לחשוב על כמה אנשים השפיע בחייו, בכמה אנשים נגע, כמה היה האדם הטוב ביותר שהכרנו, כמה הפך את העולם הזה למקום טוב יותר בחייו בעזרת דברים קטנים שעשה ואיך עכשיו זה נגמר.
אז הינה אנחנו מקיימים, ואתם הולכים לעזור לנו בזה:
ברגע שכל אחד יחליט לענוד את הצמיד- זה יהיה סימן לכך שהוא לוקח על עצמו את האחריות והמשימה הזאת גם- להפוך את העולם לקצת יותר טוב על פי איתי, להמשיך את הדרך שלו.
ובאופן פרקטי:
מצרפים רשימת דברים קטנים שאיתי היה עושה שהשפיעו כל כך על כל מי שנכח או רק עבר בסביבתו, דברים שהפכו את החיים של כל הסובבים אותו לטובים, שלוים, מקבלים, חופשיים ומאושרים יותר.
ועכשיו תורכם.
רשימת דברים טובים:
1. לשאול באמת לשלום האנשים ״השקופים״ בחיינו- נהג האוטובוס, המוכרת בסופר, המלצר בבית קפה וכו…
2. לחפש מקום להתנדב בו אחת לכמה שבועות. גם התרומה הקטנה ביותר היא עדיין תרומה, היא עדיין שינוי.
3. אחת לכמה שבועות לעשות משהו מתוך השקעה בעצמך נטו, במה שמטפח וגורם לך להיות גרסה טובה יותר- יכול להיות פיזי/רוחני
4. לשאול לשלום האנשים שסובבים אותך מה שלומם אבל לא מנימוס- אלה כי אכפת לך, חשוב שיהיה לך אכפת, תעשה שיהיה לך.
5. לחפש וליצור נקודות ממשק בין יהודים לערבי ישראל, נשמע יומרני אני יודעת אבל הרצון והשאיפה ליצור פוטנציאל אמיתי לתצורה כלשהי של חיים משותפים בארץ ישראל חשובה היום מאי פעם, והייתה הכי חשובה בעיניו.
6. להסתכל לאנשים בעיניים באמת
7. לא משנה כמה אפור נראה היום שלך, בסוף יום תסתכל על השקיעה ותודה על שלושה דברים שיש לך נכון להיום בחיים. כמו ששמש תמיד שוקעת- ככה תמיד יש על מה להודות רק צריך לדעת להסתכל לכיוון הנכון.
8. לחבק באמת, מאהבה אמיתית, מרצון אמיתי לקרבה ואמת ופתיחות.
ביחד נדאג לזה שהאור שהוא השאיר ימשיך להאיר את העולם, נדאג להבטיח יחד עולם קצת יותר טוב שיישאר לנו ביום שאחרי.
איתי תכנן שברגילה שיקבל בסיום מסלול ילך לעשות קעקוע של רוג'ום במאחורה על הרגל- מה שלצערנו הוא לא הספיק לעשות. רוג'ום הוא סימן לאיזון, חוזק פנימי ויציבות, משמש לסימון שבילים ואבן דרך עבור מטיילים, ועכשיו הוא גם נמצא על היד שלכם 🙂
לזכר איתי שהם ז"ל, לתמיד בלב שלנו.
את המשפט הזה של טרומפלדור הכירו קרוביו של איתי תחילה ממנו, הסביר תמיד בנלהבות האופיינית מה הוא אומר וכמה הוא מאמין בו, ובאמת חי איתי את כל חייו על פיו.
תמיד היה הגלגל במקום החסר, תמיד ידע לתת יד לכל המזדקק לה, בכל מקום, בכל זמן, תחילה היה מתנדב ורק אז שואל מה המשימה.
ספרו קצת על איתי ותנו רקע על היותו תמיד שם ועוזר לכל אדם בעת שיצטרך, על רוח ההתנדבות שלו.
אף פעם לא אשכח את תשובתו. לא אשכח אפילו באיזה מעמד ניתנה. נתן את תשובתו בחדר מואר אור קלוש, אי שם בפינה נידחת בצ’לסי, ואולם העם היהודי קיבל את תשובתו בהרי ארץ ישראל ועמקיה, וגם העם לא ישכח אותה לעולם. את דבריו לא רשמתי- אין צורך: הם נשמרו יפה בזכרוני גם בלי זה.
באותו חדר קטן, בקיץ 1916, גולל בפני את הרעיון הפשוט והנשגב של ה”חלוציות”.
…
חלוץ פירושו “צועד בראש”, אמרתי. – באיזה מובן? פועלים?
…
לא, זהו מושג הרבה יותר רחב. כמובן, דרושים גם פועלים, ואולם לא זהו המובן של המילה “חלוץ”. לנו יהיו אנשים המוכנים “לכל”, לכל מה שתדרוש ארץ ישראל. ל”פועל” יש האינטרסים הפועליים שלו,
לרופא למהנדס ולכל השאר יש הרגלים משלהם, אם אפשר לומר כך.
אולם אנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו אינטרסים ולא יהיו לו הרגלים. גמיש- אבל ברזל.
מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית.
חסר גלגל? – אני הגלגל.
חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל.
אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני- האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אינני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות.
…
אין בני אדם כאלה, – אמרתי.
…
יהיו.
…
שוב טעיתי והוא צדק. הראשון מבני אדם אלה ישב לפני. הוא בעצמו היה כזה: עורך דין, חייל, פועל במשק חקלאי. אפילו לתל-חי בא לחפש עבודת-אדמה, מצא שם את מותו מכדור של רובה, אמר “אין דבר”, ומת כבן אלמוות.
….
(זאב ז’בוטינסקי מספר על יוסף טרומפלדור)
רקע:
יוסף טרומפלדור- היה לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי וחלוץ. מהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב על תל חי הפכו אותו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי.
21 בנובמבר 1880- 1 במרץ 1920
זאב ז׳בוטינסקי- היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, עיתונאי, מתרגם, פובליציסט, ונואם מפורסם: ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת
17 באוקטובר 1880- 3 באוגוסט 1940
1. מה המשמעות של להיות “מוכן לכל” בעידן המודרני?
• איך ניתן לאמץ את הרעיון של נתינה בלתי מוגבלת מבלי לאבד את עצמך?
• האם אפשר להיות “חלוץ” גם בלי לוותר על צרכים אישיים?
2. מה גורם לאדם להיות מוכן לתת מעצמו לכל משימה?
• האם זה עניין של חינוך, אידיאלים, או משהו מולד באישיות?
• איך אפשר לעודד אנשים להירתם למשימות קשות ולא נוחות ועדיין לשמור על מוטיבציה?
3. עד כמה אנחנו באמת מוכנים “לשמש כגלגל החסר”?
• האם כשאנחנו נדרשים למלא תפקיד שלא תכננו, אנחנו נענים לאתגר או נמנעים ממנו?
4. איך אפשר להפוך שירות לזולת לערך מרכזי בחיים מבלי שזה ירגיש כמו חובה מעיקה?
• האם אנשים היו נותנים יותר אם זה היה נתפס כמשהו טבעי ולא כהקרבה?
• איך אפשר לגרום לנתינה להרגיש כמו פריבילגיה ולא כמו עול?
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
הורידו ברקוד להדפסה, ניתן להדפיס על כל דבר כדי לספק גישה מהירה לעמוד.
מומלץ לסרוק את הברקוד ולוודא שהוא עובד לפני הדפסתו
2 תגובות
יחד עם עמותת ״עושים שכונה״ שאיתי נהג להתנדב בה, ציירו החברים קיר לזכרו במתנס קהילתי בראשון לציון
ההשראה לציור לקוחה מהציור שביקש מאורטל לצייר על היוקליילי שלו, שהתחיל לנגן עליו כשמונה חודשים לפני שנפל