5 תגובות

1. בננו היקר דר' ערן

   אני עומד כאן היום עם לב כואב ואובדן שאינו ניתן לתיאור. ראשית אומר תודה לכל המשתתפים הרבים והאוהבים שהגיעו ללוות אותך בדרכך האחרונה, ואוסיף ואומר שאין זו דרכו של עולם, שאב צריך לומר דברי הספד על בנו, זה פשוט לא היה צריך להיות כך. זה לא מגיע לאדם טוב לב ואוהב אדם וחיה כמוך, עם נתינה ללא גבולות, לסיים כך את חייו. ובכל זאת אומר קבל עם ועדה שלמרות הצער והכאב הגדול מנשוא, אימא ואני  רוצים להודות לך שהיית לנו לבן אוהב ואהוב בכל תקופת חייך הקצרים, שיש לומר הייתה מלאה בריגושים ועשייה רבה.

   למרות שאנו נפרדים היום ממך, נזכור ונוקיר את חייך המלאים והשמחים. ידעת לאהוב, לצחוק ולחיות את הרגע. ניצלת כל רגע בחייך ואתה משאיר  אחריך  זיכרונות יפים שימשיכו לחיות בלבנו ואשר מתועדים בעבודת שורשים אותה כתבת בגיל 14 ועד היום היא מתעדכנת שתישאר לדורות הבאים. נזכור את חיוכך, את טוב ליבך ואת האהבה האין סופית שהענקת לכולנו.

   בהיבט האישי, אתה היית האור של חיי והסבת לי נחת בכל חיינו המשותפים, אין לי מילים כדי להודות לך על כל רגע ורגע שהיינו ביחד, על כל חיוך, על כל צחוק. על חיבוק חם ועל העשייה המשותפת. בברכות שכתבתי לך לימי ההולדת, ענית לי אבא אתה מרגש כתמיד, לצערי הפעם עם כל הצער שבדבר זה לא יקרה ועל כך ליבי דואב.

   אנחנו זוכרים את הצעדים הראשונים שלך כילד, את תקופת הילדות והב��רות ואת החלומות שהגשמת. היית לנו מקור גאווה אין סופי, והיכולת שלך לגרום לנו לחייך גם ברגעים הקשים ביותר היא מתנה שלא תסולא בפז.

   הייתי לך אב ומחנך תרתי משמע, שכן זכיתי להיות המורה שלך בביה"ס להנדסאים שבו למדת והפגנת יכולות מדהימות וסיימת בהצטיינות יתרה את לימודיך כהנדסאי מכונות. התגייסת לצבא ושרתת בחיל המודיעין, עם סיום הצבא החלטת ללמוד רפואה וטרינרית ועשית את זה בהצלחה ובאופן המעורר השראה. לאחר סיום הלימודים, בשנת 2003 הקמת משפחה עם הילה אשתך ונולדו לכם 2 בנות מוצלחות, נועם וירין שבהם תמיד הייתה גאוותך, ידעת תמיד לדאוג לרווחת המשפחה שלא יחסר להם מאומה.

   אתה היית בחייך בן, אח, בעל, אבא, גיס ודוד שדואג לכולם.

   עברנו יחדיו במהלך השנים לא מעט עליות ומורדות, אבל את כולם הצלחנו לעבור ביחד ובהצלחה, והמחלה הארורה הכניע אותך, אימא האמינה לאורך כל הדרך שתתגבר ותחלים מהמחלה ואני חשבתי כמותה כי אני מטבעי אדם אופטימי.

   בשנים שחיית, הגעת להישגים מרשימים בתחום המקצועי כרופא וטרינר אוהב חיות, הקמת מרפאה וטרינרית עם מוניטין, המאובזרת במיטב הציוד המתקדם, ידעת תמיד להשתלם ולהתקדם בתחום המקצועי.

   אני זוכר שממש ימים ספורים בטרם קיבלנו את בשורת האיוב על מחלתך, קראת לי למרפאה ובשמחה רבה הצגת בפני את האולטרסאונד החדש והמתקדם שרכשת, לא אחת צפיתי בך מנתח ניתוחים אורתופדיים מורכבים ומסובכים, היכולות שלך כהנדסאי מכונות היודע לעבוד עם כלי עבודה באה לידי ביטוי ביכולות המקצועיות שלך, בשילוב של ידע רחב וניסיון רב ברפואה הפכו אותך לרופא ברמה גבוהה ביותר. בתחילת הדרך  הצטרפת לצער בעלי חיים  כרופא ווטרינר של האגודה בה עבדת במסירות רבה עד היום שבו נודע על מחלתך. תמיד פחדנו מפעילויות האקסטרים שלך ברכיבה על אופנועים, בצלילה מקצועית, בגלישת גלים וגלשני רוח, ברכיבה על אופניים, סקטבורד, קורקינט  ועוד, את כל אלה שרדת והמחלה הארורה הכניע אותך.

   בתקופת מחלתך המשפחה כולה התאחדה לסייע לך ועשינו את כל אשר היה לעיל ידינו לעשות להחלמתך, דבר שלצערנו הרב לא צלח, נסיעות רבות לגרמניה, בחירה של מיטב הרופאים שיטפלו בך, רכישת תרופות שונות שיכולנו למצוא מבלי שאף אחד במשפחה חסך בסיוע. התמיכה של אשתך הילה ובנותיך נועם וירין, אחיותיך קרן ושרית, גיסך שוקי, גיסך גילי, אחיינך ואחייניותיך, שעשו הכול כדי לתת לך קצת נחת, הייתה מעל ומעבר למצופה ועל כך אנחנו מודים לכולם גם בשמך. ידעתי שאתה, בהיותך רופא מבין היטב את מצבך הרפואי ובכל זאת כאשר שאלנו אותך איך אתה מרגיש ענית תמיד "הכול דבש" ולא התלוננת. תגובתך מלמדת יותר מכל עד כמה היית רגיש שלא לצער את המשפחה.

   היית אדם אוהב ��חבר אמיתי  שאהוב על חבריך הרבים שצברת במהלך השנים, גם כאלה מהילדות שבאו לבקר אותך כמעט מידי יום ביומו ולא עזבו אותך שזה אינו דבר של מה בכך. אני מודה לכולם בשמך. תמיד ידענו על  הנתינה והעזרה שלך מכל הלב, כאשר מדובר בבני המשפחה זה מובן מאליו,  אבל אתה תמכת גם בסובבים אותך, כמו התמיכה שלך בעוזרת בית שהייתה לך בזמן לימודיך בחו"ל, תמיכה שלא פסקה גם לאחר שסיימת את הלימודים והמשיכה עד יום מותה, גם מחברייך הרבים שמעתי  על הנתינה שלך שלא ידעה גבולות ואפשר לספר על כך שעות, התנדבת להרצות בפני תלמידים במערכת החינוך במניעת אלימות בכלל ולחיות בפרט.  זה אתה בננו היקר ועם זה אתה הולך.

   אימא ואני מבקשים ממך סליחה ומחילה אם באיזה שהיא צומת דרכים במהלך שנותינו פגענו בך, שתדע שהכול נעשה לטובתך ובאהבה הרבה שלנו אליך. תמיכתנו בך כהורים הייתה לאורך כל הדרך ללא כל סימני שאלה ולא הייתה תלויה בשום דבר.

   אני יודע שאהבת את אמך באופן מיוחד והיא תמיד ידעה לגונן עליך, יודע גם יודע שאותי אהבת, הערכת, ותמיד ביקשת את עצתי ולרוב גם קיבלת אותה. אנחנו רוצים להבטיח לך שכפי שביקשת מאתנו לא אחת בתקופת המחלה, שנדאג לבנותייך שזה היה בראש דאגותיך.  אנחנו רואים  בכך את צוואתך, אותה אנו נקיים ונשתדל למלא את החלל שנפער בלכתך בטרם עת.

   עכשיו אנחנו עומדים כאן, מתמודדים עם חיסרון אדיר, עם כאב שאין לו סוף. הלב שלנו שבור והעולם מרגיש ריק בלעדיך. אך אנחנו יודעים שאתה לא באמת עזבת. אתה חי בכל זיכרון, בכל תחום ובכל חלום שהשארת לנו. אנו מבטיחים להמשיך לחיות את חייך, ולהעביר את אהבתך לאחרים. אנחנו נמשיך לספר עליך, להחיות את זכרך בכל פעולה שאנחנו עושים. בכל מילה שאנחנו נאמר נאחז  בזיכרונות המשותפים שלנו, כי הם הכוח שלנו והם המורשת שלך.

   אוהבים אותך לעד בננו היקר. אתה כבר חסר לנו

2. ערני,

   אח יקר ואהוב שלנו,
   תודה!
   תודה שהייתה לנו הזכות לגדול לצידך.
   תודה שאפשרת לנו להכיר את אישיותך המיוחדת, האוהבת והדואגת.
   תודה על המשפחה המקסימה שהקמת,
   תודה על 52 שנים שהביאו עימם אושר עצום לאבא, אימא לשרית, לי להילה, לנועם, לירין לגיסים ולאחיינים שלך.

   תודה שידעת לטרוף את החיים, ותודה על החיות הרבות שהצלת.
   לפני שנה ותשעה חודשים גילינו את המחלה הארורה שתקפה אותך. מאז, כל חיינו השתנו. ניסינו כל המשפחה להקל על הסבל הנוראי שהיית בו. לצערנו, לא הצלחנו לעזור לך ועל כך אנו מבקשות ממך סליחה – סליחה שהכאבנו כשטיפלנו בך וסליחה שלא הצלחנו למצוא מרפא למחלה שסופה ידוע מראש. יחד עם זאת, השתדלנו להיות יחד כמה שיותר ועל כך אנחנו מוקירות.

   לנצח נזכור את הנסיעה האחרונה שלנו לגרמניה, רק אתה, הילה, שרית ואני. זו הייתה נסיעת פרידה וכולנו ידענו זאת מבלי לומר זאת.
   ואתה – שיתפת אתנו פעולה, למרות שהיה לך כל כך קשה, התאמצת כל כך כדי שנצבור יחד זיכרונות יפים ואתה הצלחת בזה ובגדול, כמו כל דבר שעשית בחיים. בחודשים האחרונים זכינו להכיר מקרוב גם את מפעל החיים שבנית במרפאה הווטרינרית. בתקופה זו פגשנו אנשים נפלאים, אנשים שספרו לנו כיצד הצלת להם את הכלב, או את החתול.

   והסיפורים רבים ומרגשים, סיפורים מעוררי השראה עליך כרופא וכאדם ומי כמונו יודעות זאת, כי אלו הערכים עליהם גדלנו יחד.  עם לכתך, הכאב עצום וגדול מנשוא, אנו יודעת שהמקום שלך בעולם הזה היה משמעותי ואתה השארת פה חותם גדול!
   אנו מבטיחות לך, שכולנו, אבא, אימא, שרית ואני נתמוך ותמיד נהייה לצידן של הילה, נועם וירין כמו שהבטחנו לך!

   אבא ואימא היקרים והאהובים שלנו, אנחנו יודעות שאם לערני הייתה האפשרות לעמוד כאן ולדבר אתכם, הוא היה מודה לכם על כל השנים בהם גידלתם, ליטפתם, דאגתם, הצמחתם ואהבתם ללא תנאי אותו ואת כל המשפחה, שמאז ומתמיד מהווה את הערך העליון עבורכם.
   מבטיחות לך ששרית ואני נשמור על אבא ואימא ותמיד נהייה לצידם ולמענם.

   ועכשיו, ערני שלנו,
   תנוח על משכבך בשלום,
   סבלת מספיק.
   שמור על כולנו שם מלמעלה.
   אנחנו אוהבות אותך מאוד מאוד,
   לעד תהייה בליבנו.

   

3. נשם שלי, אהוב שלי, ב 23:45 נשמת את נשימתך האחרונה, היית מוקף במשפחה וחברים אוהבים שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה. לפני שנה ותשעה חודשים, כשגילו לך את המחלה, לא הבנתי את המשמעות של זה ומה זה בכלל, לא רציתי להאמין שאמרו לי שזו מחלה סופנית שאין לה מרפא. אמרתי זה לא יכול להיות, ערן שלי חזק, שום מחלה לא יכולה עליו. אמרתי לך כל הזמן ערן אתה חזק, תאמין שתנצח את זה, כמו שאתה מנצח כל דבר בעזרת הרצון שלך, אתה לא מוותר, אתה יוצא מזה. כל הזמן הכנסתי את זה לראש שלך ושלי, לא יכולתי לסבול את המחשבה שאתה לא תהיה פה איתי יותר. עשינו באמת כל מה שיכלנו, לקחנו אותך לרופאים הכי טובים, נסענו לגרמניה, לטיפולים ואני כמובן ניסיתי גם בדרך שלי, נטורופתיה, הומאופתיה, רפואת צמחים, רפואת רמב"ם, דמיון מודרך, כל דבר רק שתהיה בריא. ואתה זרמת איתנו על הכל, גם עם התזונה הבריאה שלי עם השייקים הירוקים ששנאת. אבל לרגע לא התלוננת תמיד כששאלו אותך איך אתה מרגיש אמרת הכל דבש, ברוך השם. ניסיתי כל הזמן לדבר איתך, לשאול אותך איך אתה מרגיש ומה עובר עליך אבל אתה לא דיברת, אף פעם לא היית חזק בלדבר רגשות.

   אני בן אדם אופטימי וניסיתי להיות אופטימית כל הזמן הזה וגם אחרי ה MRI  האחרון שעשית שראו שהסרטן מתפשט לך בראש, והשיחה האחרונה עם האונקולוגית שאמרה שאין יותר מה לעשות, עדיין היה בי שבב של תיקווה שיקרה נס, ועדיין המשכנו להילחם ולהתייעץ עם עוד רופא מומחה שאולי יציע לנו משהו חדש.

   ראינו אותך דועך לנו מיום ליום והלב שלנו נישבר לראות אותך ככה ולהרגיש חוסר אונים וכל הזמן לחשוב אולי יש עוד משהו שלא עשינו שיכול לעזור.

   בחודש האחרון כבר לא הצלחת לעמוד על הרגליים ואז כבר הבנתי שזהו אין יותר תקווה וכמה צער וכמה בכי היה בי כל הזמן הזה.

   אהוב שלי שתדע שתמיד הייתי גאה בך, וטרינר מקצועי עם ידע עצום וידיים של זהב, מבצע ניתוחים כירורגיים מורכבים במיומנות וזריזות, בנוסף גם היית אלוף בטכנולוגיה ובנית תוכנה למרפאה שרבים משתמשים בה. נתת את הלב והנשמה ללקוחות שלך והיית זמין להם בכ�� שעה.

   כל מה שרצית לעשות עשית ועשית בצורה הכי טובה ומקצועית כי אתה כזה פרפקציוניסט. לא ויתרת גם על התחביבים שלך, ריצה, אופניים, גלישה, וגם בזה היית אלוף. כל פעם שהייתה רוח היית רץ לים גם בסערות הכי גדולות היית בים מרחף על הגלים עם העפיפון ביד.

   נשם שלי אני כבר מרגישה בחסרונך ומתגעגעת אליך, היינו ביחד עשרים שנה, עברנו הרבה ביחד, נהנינו לטייל בחול, לראות הופעות לאכול במסעדות טובות, ידעת ליהנות מהחיים. היו גם רגעים קשים ומאתגרים אבל תמיד יצאנו מהם מחוזקים יותר ואוהבים יותר. ידעתי תמיד שיש לי אותך, תומך, אוהב, מחזק ומחבק.

   וכמה שכעסנו אחד על השני תמיד אהבנו וידעתי בלב שכמה שאתה נראה קשוח ורציני, בפנים יש לך נשמה טובה רק צריך לדעת להגיע אליה.

   נשם שלי, דאגת תמיד שלא יחסר לנו כלום בבית, לי ולבנות, חסכת לעתיד שלהן שיהיו מסודרות כי זה מה שקיבלת בבית, קודם כל הילדים. אני מבטיחה לך שאני אעשה כל מה שאוכל כדי שלבנות לא יחסר כלום, ואני בטוחה שגם המשפחה שלך  שאין לי מילים להביע את הערכתי ותודתי על כל מה שעשו ועושים בשבילנו כל הזמן הזה.

   אני מקווה שהנשמה שלך תימצא קצת שקט ומתנחמת בעובדה שלא תסבול יותר.

   תדע שתמיד תהיה בלב שלי שעכשיו הוא שבור ואולי פעם מתישהו הוא יתאחה.

   אוהבים אותך מאוד מאוד.

   תשמור עלינו שם למעלה.

   

4. ערן, הדוד המשוגע המטורף שידע לטרוף את החיים בכל רגע ולהפיק את המירב ועם כל זה הייתי בן אדם  מדהים, כמות החברים שלא עזבו תעיד וכמובן יש את הקשרים המשפחתיים. תמיד ראיתי את הזוגיות  האיתנה עם הילה וכמה אתם אוהבים אחד  את השנייה.  ראו את את ההשקעה ואהבה שלך בבנותיך.  וההערכה ואהבה שזכית לקבל מהן כמובן מעידות על כך היית בן טוב לסבא לסבתא שלי שזכו לילד כמוך היית הכי טוב שיש בעבודה שלך, כל דבר עשית עד הסוף תמיד אני אזכור אותך כדוד המטורף שידע איכשהו למצוא זמן לכולם, וגם לי בגיל 7 כבר לקחת אותי לסרס איתך חתולים ואני זוכרת את זה בבהירות עד עכשיו , היית לוקח אותי לריצות ארוכות ותמיד היית מזמין אותי לנכוח בניתוחים במרפאה ואני ממש זוכרת את הימים בסוף הצבא וקצת אחרי השחרור וכמה זכיתי ללמוד ממך גם בפן המקצועי כמובן אבל גם על החיים אין אנשים כמוך, בנאדם נדיר וממך למדתי דרך חיים שאני מנסה ומאחלת לישם גם בזמנים עמוסים לא משנה מה, לימודים, עבודה ילדים תמיד למצוא זמן לתחביבים מה שאני אוהבת ומה שעושה לי טוב תמיד האמנת בי גם כשאני לא האמנתי בעצמי (קבלה לרפואה) היית אומר לי "קטן עלייך" ומושך בכתפיים מלא בביטחון אין אנשים כמוך זכיתי לגדול עם דוד כמוך להכיר אותך לזכות בתמיכה שלך וללמוד דרך חיים אוהבת אותך אינסוף. עדן

5. את ערן אני זוכר מאז שאני זוכר את עצמי.

   בתור ילד הוא תמיד היה מושא הערצה עבורי,

   עד כדי כך שבכיתה ט עברתי לפנימיה כפר גלים כי רציתי להיות כמו ערן

   בגיל 17 הוא לקח אותי לעבוד איתו בפאב האריסטו פאב בעמק האלכוהול, שם היה ברמן וגם ניהל את המקום.

   ערן תמיד היה המרכז מבלי לנסות להיות כזה, שובה לבבות סידרתי חתיך על הורס.

   תמיד היה מקור גאווה והשווצה עבורי.

   שהוצאתי את הרישיון, בו באותו היום הוא בא לאסוף אותי עם הרכב ספורט שלו ונסע איתי לטייל.

   משפחת מרקוביץ תמיד הייתה שם עבורי ועבור אחותי, על מלא,בלי למצמץ. אפילו  בכיתה יא עברתי לגור אצל המרקוביצים בחדר בקומה התחתונה.

   סיפור מצחיק שהיה ךי עם ערן וחרוט לי בראש….

   מעולם לא קניתי מתנת יום הולדת לאף אחד ושנאתי לקבל, לא למשפחה שלי,לא לחברים לא לאף אחד…. אין לי מושג למה..  כנראה השריטה שלי…

    

   האדאם היחידי בעולם שקיבל ממני מתנה למעט ביתי היה ערן .

   חסכתי כסף הלכתי לקריוו וקניתי לו מצית זיפו עם הקדשה בחריטה. … רק שבטעות רשמתי 1.1…

   שנים הוא שמר אותה וצחק עלי.

   ומשפט אחרון…..

   כל מה שיכתבו על ערן…

   אבל כל….

   שום דבר לא יכול להחמיא לו מספיק….

   אוהב אותך לנצח אחי הגדול ❤

   IMG-20250127-WA0007