סבא יוסף מימרן שנת לידה 1891 ממרוקו,
השמות של ההורים של סבא יוסף -חיים ואסתר
סבתא קלרה נולדה בשנת 1910ממרוקו, אבא שלנו נולד במרוקו בשנת1936 , ועלה לארץ ישראל עם אבא ואמא שלו ואחותו חנינה, חנה שנת לידה – 1945
עלו לארץ ב20/02/1956 באוניה אורליה לקרית שמונה
אחיו חיים נולד בשנת 1928 מצרפת , ההגעה לארץ ב15/03/1848חיפה, שם האוניה קפריסין .
אבא שלי ( אני רויטל הבת )סיפר לי שעשיתי עבודת שורשים לאביאל בכיתה ז׳5 ביצחק נבון תאריך 2006
סבא דוד – אני נולדתי בתאריך 04/1936 אמא שלי אמרה לי שזה היה ערב פסח .

במרוקו בעיר מזגן פירוש השם בעברית ג׳דידה – חדש
קראו להורי יוסף וקלרה , אמא קלרה נולדה במזגן ואבא יוסף נולד בג׳בריאל בספרד ,
אבא יוסף היה גר בספרד והוא הגיע למרוקו בגיל 42-44 שנים היה לו עסק בספרד שהיה מוכר תבלינים , הוא עבר במלח וראה שהיו יושבים בשבת בנות ובנים בגיל 18 שנים, והבנות ליד דלת הכניסה של הבית , כל הדלתות היו צבועים בלבן , הבנות היו יושבות ומדברות ואבא שלי עבר וראה את האחות של אמא שלי שקרו לה עושה היא מאוד יפה והוא שאל אותה מאיפה היא כי הוא רוצה להתחתן איתה, כעשו להם שידוך קראו לסבתא שלי מצד אמא זוהרה ולסבא שלי קראו שמעון סבתא זוהרה אמרה שלנישה יש מישהו ואם הוא רוצה את קלרה , והוא הסכים 🫣. אבא שלי היה לו עסק גדול בספרד של תבלינים ונרות וגפרורים והוא העביר את העסק למזגן כדי שיוכל להתחתן עם קלרה אמא שלי . היה לנו הרבה כסף אבל יום אחד נכנס עכבר לחנות ונתן ביס לגפרורים וכל העסק נשרף , נשרפו החניות הצמודות אליו של הערבים וכל הבתים שהיו ליד החנות . וחייבו אותו לשלם בכסף ובתכשיטים , את כל הנזק שנעשה לערבים . וכך אבי לא עבד ונהיה חולה מזה שלו יכול לפרנס אותנו , וחילקו אותנו בין המשפחות את אחי לקחה אחות של אמא ואת ג׳ק לקחה סבתא עיישה , ואת אחותי לקחה אחות של אמא סימי, ואני לא רציתי לעבור לאף אחד אז נשארתי עם ההורים שלי , היה לנו שכונה שגרים בה יהודים , היו לנו 5 חדרים למטה ו 5 חדרים למעלה, היו עשרה שכנים , אנחנו היינו גרים למעלה, היה לנו חדר אחד , מיטה וארון , מטבח קטן ללא גז מים וחשמל, את המים היו שני בארות מי שתייה אחד מים מלוחים של הים והבאר השני היה מי שתייה קרו לזה בערבית ״ מטפייה ״ המים היו מתאספים מהגשם וכך היה לנו מי שתייה ומים לבישול לכל הקיץ, וכשהמים היו נגמרים הערבים היו מוכרים לנו – קראו לזה בערבית ״ מלחלו״ היינו מדליקים ע״י נפט וכך היה לנו אור

היינו שישה אחים : 4 בנים , 2 בנות
שמעון וסול כשהיו בני 13,14 נפטרו ממחלה טיפוס. 😞
אבא שלי היה הולך לשוק של היהודים לקנות אוכל , לא היה לנו מקרר אז היינו קונים עופות ובשר והוא היה מביא את הבשר לאמא שלי והיא הייתה עולה את הבשר על גג הבניין איפה שיש שמש כדי שיתייבש וכך לא יתקלקל הוא א הייתה מבשלת אותו, אמא הייתה מבשלת קוסקוס דגים עם גזר ובשר.

באמצע השבוע אמא הייתה מכינה לנו לחם, והיא הייתה מביאה את הלחם לערבי במאפיה כדי לאפות אותו . כל אישה הייתה אופה לחם ובשביל לזהות את הלחם שלה הייתה עושה עליו סימן .
בבית ספר למדתי ב אליאנס למדתי צרפתית משעה 08:00-12:00
ומשעה 12:00 היינו הולכים לקורטים חדר אוכל ומשם הולכים הביתה .

משעה 14:00-16:00 היינו בביה״ס
ובשעה 16:00 הולכים לרב ללמוד תורה
היינו יושבים ברצפה עם לוח ביד והיינו קוראים בעברית , אבל לו היינו מבינים את מה שקוראים,( אני חושב שהרב בעצמו לו ידע מה כתוב)

סבתא מזל מספרת לא היה ביה״ס הקימו 3 אוהלים מעלית הנוער שלימדו אותנו עברית וכל אוהל היו כמה ילדים וכל מיני גילנים 3 – 8 שנים. כל יום היו נותנים לנו לשתות שמן דגים וחצי תפוז, בגלל שהיה מחלץ שחפץ והרבה ילדים נדבקו.
הייתי בן 17 וחצי שנים עליתי ארצה יחד עם אמא אבא ואחותי הקטנה חנה . הייתה מהפכה בשנת 1954 הערבים נכנסו למלאח התחילו לשרוף בתים של יהודים , השארנו את כל הרכוש שלנו : חפצים , בגדים, כלים, הם התנקמו בנו אני זוכר שזה היה בשבת. אני הייתי בן 17 שנים ולא הייתי אחראי מספיק אז ביקשו מאחי שיעלה ארצה עם המשפחה , אחי לא רצה לעלות ואנחנו הצלחנו לעלות בלעדיו . הצרפתים באו ולקחו את כל היהודים למגרש כדור סל , אני זוכר היינו אחד על השני כמו סרדינים . אנשי הסוכנות היהודית הגיעו אלינו והתחילו לעלות אותנו ארצה בחושך בלי שאף אחד ידע. הסוכנות היהודית שילמה לערבים כסף בשביל שיתנו לנו לעבור , לערבים היו ספינות דייג קטנות – בשם אזמור וכך הם הכניסו לתוך ספינה קטנה ללא תנאים 3-4 משפחות , בתוך הספינה בקומה התחתונה היה מקרר גדול שבו היו דגים שהדייגים דגו ואנחנו ישבנו ברצפה של הספינה שהיא מברזל, היה קור כלבים היינו בים 3 ימים. נתנו לנו לאכול רק תפוזים , 🍊 הם היו זורקים את התפוזים מלמעלה הספינה וסוגרים עלינו את המכסה , המצב היה קשה היו ילדים שהקיאו ואנשים היו חולים וכך עברנו ,
המסלול – יצאנו מקזבלנקה לכיוון עיר מרסל בצרפת לקח 3 ימים, לפני. שהגענו למרסל בדרך היה מקום שקוראים לו ג׳ברטל , הים היה נכנס אחד בתוך השני ויש גלים ומערבולות , הספינה לא הייתה בנויה לגלים כאלו יצאנו בנס, הגענו למרסל בלילה הביאו אותנו במשאית לקודגנ׳ס זה מקום שהיה שייך לגרמנים ( מכנה ריכוז של הגרמנים) . הכניסו אותנו לשם היינו בארך 4 אלף יהודים , בלי שאף אחד ידע לא ערבים ולא משטרה. 

לא היה חשמל לא מים היה קור ושלג , למחרת דאגו הצרפתים למים ובאו עם משאית של מכבי אש , הסתדרנו לבד בנינו מטבח והתחלנו לבשל כל אחד לקח תפקיד על עצמו הביאו קרשים בשביל שנדליק אש. 🔥 היה אסור לנו להסתובב והצרפתים עזרו לנו הביאו לנו פחם . הסוכנות היהודית דאגו לבגדים . היינו תקופה של חודשים בארך עד שהגיע. אוניה בשם ארצה- הוציאו אותנו בלילה ועלינו לשם בארך כ 1500 יהודים בתוך האוניה ממרסל צרפת לחיפה לקח 8 ימים , התנאים היו טובים היה לנו חדר אכל מטבח . הגענו בנמל חיפה בשנת 1995 , איך שהגענו התחילו להשפריץ עלינו אבקה – די, די, טי – אבקה לבנה שהשפריצו עלינו נגד כינים, היינו לבנים כל הגוף. ומשם קראו לנו לפי שמות משפחה , לקחו אותנו למשאית ואמרו להם שאנחנו רוצים להיות בת״א או ביפו, הם אמרו כן כן תעלו למשאית זה כאילו תחלמו. לקחו אותנו מהבורא ועד הלילה לקרית שמונה, בדרך המשאית התקלקלה והורידו אותנו לדחוף אותה והמשכנו עד קרית שמונה. בקרית שמונה לקחו אותנו למעברה הבתים היו מפח אמרו לנו שזה הבית שלנו . היה שם ארגז מפח 3 מיטות , שולחן קטן 2 כסאות קטנות , נתנו לנו 2 קופסאות שעועית 1 קופסא של חלווה 1 חבילה של אבקת ביצים עשינו חביבות ובפטליה עם נפט ונרות . השירותים – היה בור ושמו חבית באדמה, היה לנו ברז אחד שכולם השתמשו . היה צריף מעץ שבו היו נותנים לנו עבודה , בבוקר קמתי והלכתי ללשכת העבודה. 

נתנו לי לעבוד בגבול סוריה לחפור ולעשות תעלות בצבא בגבול הסורי ואני לא ידעתי איפה אני נמצא , לא ידעתי מילה בעברית ולא הבנתי כלום . עבדתי במשך חודש ימים, העבודה הייתה קשה , אחרי חודש היה חבר קיבוץ שסידר לי עבודה יותר קלה, לשבת עם משאבת מים וליבש ביצות, הייתי עובד מהבוקר עד הערב, עזבתי את קרית שמונה וירדתי ליפו, לבד אח שלי היה גר שם. במרוקו למדתי מכונאות הוא הכניס אותי לעבוד במוסך ״ארדיטי״ של סוכנות היהודית. לאחי היה קשרים שיעבירו את ההורים שלנו מקרית שמונה לרמלה , ההורים גרו במעברה ברמלה ואני גרתי עם אחי ביפו, וכך הייתי מפרנס אותם . וממעברת רמלה העבירו את ההורים שלי למעברת סלמה ע״י שכונת התקווה . היה להם חשמל רק שעתיים מ 20:00- 22:00 בלילה. התגייסתי לצבא הייתי בחיל חימוש, כמכונאי עבדתי במוסך של הצבא ביפו. כשפרצה מלחמת סיני ויצאנו למלחמה אני יצאתי בתור מכונאי , הגענו לאריש והיו הפגזות כבדות והיינו 5 חיילים ו 4 חברים נהרגו ואני נפצעתי בחזה , לקחו אותי לביה״ח תל השומר ניתחו אותי ונשארתי שם חודש ימים , ומידם לבית הבראה בנהריה, הייתי שם תקופה קצרה, נהייתי נכה צה״ל 45% נכות , חזרתי לבית הורי והכרתי את מזל

הכרות סבא דוד וסבתא מזל ❤️
סבא מדבר- מזל הייתה גרה במעברה בסלמה א׳ עם ההורים שלה ואני גרתי בסלמה ב׳, המפריד בין שני המעברות היה כביש. לאבא של מזל משה בן עזרא, היה קיוסק צריף קטן , היינו יושבים אצלו ושותים קפה ומשחקים בקלפים ובדמקה . מזל הייתה בת 13-14 שנים היא הייתה מלאה וגדולה , מזל באה עם אמא שלה דינה ואחותה היותר גדולה בת שבע, היה לי חבר שקראו לו דוד, והוא רצה להכיר את בת שבע והוא הביא את ההורים שלו לשידוך והם התארסו, אני והחבר שלי היינו באים כל יום לצריף של מזל . מזל הייתה חיה במוסד בת״א והיא הייתה באה הביתה לשבת. ואחותה אמרה לחבר שלה שהוא יביא אותי לצאת וגם מזל תהיה שם, יצאנו לטייל במעברה ומזל החזיקה לי את היד 👏. ( בזמנו היה אסור לדבר עם בחורה בלי אישור של ההורים ).

יום אחד מזל הייתה בצריף ונכנס לה משהו בעין ואני נשקתי לה את העין והיא התאהבה בי .
אני עברתי מהמעברה לחיפה השכרתי בית בכפר אתא הלכתי לעבוד במשרד הבטחון כמכונאי . בארץ התחילו ליצר מכוניות סוסיתא ועבדתי שם. הייתי בא פעם בשבוע הביתה להורים שלי במעברה, ויום אחד אני יורד בתחנה מרכזית ובחורה רזה גבוה עם משקפי שמש עוצרת אותי ואני לא זוכר אותה והיא אומרת לי אתה לא מכיר אותי , היא הורידה את משקפי השמש שלה ואמרה לי אני מזל , היא הסתכלה על אצבעות הידיים שלי לראות עם אני נשוי והיא ראתה שאין לי טבעת. 💍 והיא סיפרה לי שהיא עובדת בתור אחות בביה״ח ברעננה והיא שאלה אם אני רוצה לנסוע איתה באוטובוס , אני סירבתי ונסעתי לדודה שלי במעברה, עברו כמה חודשים ואני ואחותי חנה עלינו על האוטובוס להגיע לדודה שלי ומזל ראתה אותי באוטובוס ושאלה מי זאת חברה שלך ? ואני עניתי לה שהיא אחותי והכרתי לה אותה . וכך אני ומזל התחלנו לצאת היא הייתה מאוד יפה גבוה רזה ❤️התאהבנו התחתנו ונשארנו ביחד עד היום 🪬❤️-