עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
תאריך לידה – 16/04/2000
נפטר בתאריך – 26/07/2024
מגורים – מושב אביבים, ישראל
הורים – בריזיט שירה ביטון, שמעון ביטון
אחים – ציפורה ביטון, עמית ביטון, נועה ביטון
רס״ל דוד ביטון
נולד ב י״א בניסן התש״ס 16.04.2000
הבן השלישי לבריזיט ושמעון ביטון
אח לציפורה עמית ונועה.
דוד נולד בבית חולים זיו בצפת גדל במושב אביבים התחנך בביה״ס יסודי ״עמיחי״,״חמד״ ובתיכון ב״אנה פרנק״ בקיבוץ סאסא.
דוד התגייס לגולני ב28/11/2018 לגדוד 13 פלוגה א ״אריות הזעם״ שירת שירות מלא בכבוד והצטיינות.
שהשתחרר כתב: ״״כמה זמן אתה חולם על חיים, מתי תחיה את החלום״
טירונות, אימון מתקדם, קו עזה משא ארז, אימון חורף קלע חיר, קו לבנון ציפורן, אימון קיץ צנובר, קו עזה מופ דרום, אימון אביב קלע חיר.!
תודה לכל האנשים שליוו אותי בזמן השירות לאמא היקרה לפלוגה א ״אריות הזעם״ שהיו לי בית בתוך הגהנום ולמחלקת הלת״ק שיהיו בליבי לעד.
אז אחרי שנתיים ושמונה שחלמתי על חיים מקווה שאחיה את החלום. אני הייתי ביטון והיום אני חוזר להיות דוד נתראה בגלגול הבא.״
דוד הגשים כל מטרה וחלום אהב את החיים צחק ורקד בכל הזדמנות אהב חיות טבע נופים טיולים והמון הרפתקאות. טייל בעולם למד לגלוש וסנובורד.
אהב את החיים הטובים והשמחים.
התגייס ב7.10 למלחמת ״חרבות ברזל״ שירת 3/4 חודשים בקו לבנון ואחר כך עבר לכיתת כוננות בעבדון.
בתאריך כ״א בתמוז התשפ״ד 26.07.2024 נפל בעת מילוי תפקידו בן 24 בנופלו.
ילד שאהב את המשפחה והבית כיבד את ההורים ושם אותם תמיד במקום הראשון היתה לו אהבת הארץ תמיד רצה לתרום ולעזור לכולם. אין אחד שלא התחבר אליו כולם נשבו בקסמיו והתחברו לטוב שבו.
ננציח אותך תמיד!
״תחייכו אני איתכם״
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אָמֵן: בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמֵן: לְעֵֽלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָֽא קַדִּישְׁתָּא דִּי בְאַתְרָא הָדֵין, וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָֽנָא, וּלְהוֹן וּלְכוֹן, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: אָמֵן: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: אָמֵן:
ד – דֶּֽרֶךְ־אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי:
ו – וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃
ד – דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.
תהילים כ
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ; וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
ד יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ; וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
ה יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
ו נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ– וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה, כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
ז עַתָּה יָדַעְתִּי– כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ– בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
ח אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.
ט הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
י יְהוָה הוֹשִׁיעָה: הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.
תהילים לב
א לְדָוִד, מַשְׂכִּיל: אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע; כְּסוּי חֲטָאָה.
ב אַשְׁרֵי אָדָם–לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֺן; וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.
ג כִּי-הֶחֱרַשְׁתִּי, בָּלוּ עֲצָמָי– בְּשַׁאֲגָתִי, כָּל-הַיּוֹם.
ד כִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה– תִּכְבַּד עָלַי, יָדֶךָ:
נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי– בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.
ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֺנִי לֹא-כִסִּיתִי–
אָמַרְתִּי, אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה;
וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי סֶלָה.
ו עַל-זֹאת, יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ– לְעֵת מְצֹא:
רַק, לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים– אֵלָיו, לֹא יַגִּיעוּ.
ז אַתָּה, סֵתֶר לִי– מִצַּר תִּצְּרֵנִי:
רָנֵּי פַלֵּט; תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.
ח אַשְׂכִּילְךָ, וְאוֹרְךָ–בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ; אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.
ט אַל-תִּהְיוּ, כְּסוּס כְּפֶרֶד– אֵין הָבִין:
בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם; בַּל, קְרֹב אֵלֶיךָ.
י רַבִּים מַכְאוֹבִים, לָרָשָׁע: וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה–חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ.
יא שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ, צַדִּיקִים; וְהַרְנִינוּ, כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב.
תהילים כג
א) מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד
יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃
(ב) בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃
(ג) נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃
(ד) גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ (ה) תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃
(ו) אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
פרק ט"ז:
"מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַאֲדֹנָי אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: אֲדֹנָי מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת אֲדֹנָי אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי אֲדֹנָי לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח".
פרק י"ז:
"תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה אֲדֹנָי צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים: בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי: לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ: תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי: הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ: שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי: מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי: חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת: אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ: דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים: קוּמָה אֲדֹנָי קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ: מִמְתִים יָדְךָ אֲדֹנָי מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ".
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
11 תגובות
מכתב לאחי
אהוב שלי אחי היקר לי מכולם
איך בכלל אפשרי להפרד ממך?
איך מעכלים בשורה כזאת?
אתה כולך אור הקפת את כולנו בשמחה ענקית גרמת לכולנו לחייך גם ברגעים קשים דאגת לכולנו עשית הכל שנהיה מאושרים שמחים ומלוכדים אתה היית האיש עם הלב הכי ענק ביקום החיוך שלך היה הדבר היפה ביותר תמיד היינו בקשר הכי טוב צחקנו והצקנו אחד לשניה היית החבר הכי טוב שלי ידעת עלי הכל היית האיש סוד של כולם.היית האח הכי קסום ילד שכל הורה חולם שיהיה לו והדוד הכי טוב. איזה עולם משוגע ממש כמו השיר שהיינו צורחים ברכב, דוד אני לעולם יחכה לראות אותך רוקד את הריקוד המצחיק שלך נכנס לבית עם טקטי וחולצה שחורה וחיוך אחד ענקי שאיפיין רק אותך. זכינו לשמוע כמה נפשות הצלת כמה שמחה הכנסת לכל אדם שפגשת,תמיד התגאתי בך אבל אחרי השבוע הזה אני הולכת בגאווה וראש מורם אני מודה לה׳ שנפל לי הזכות לגדול לצידך איזה מילים אפשר לרשום על אדם כמוך? מלאך בדמות אדם !
דודוס בן דודה שלי ,חבר ואח קטן!
כל יום שעובר קשה לי יותר, איך אפשר להיפרד ממך? להבין שלא ניפגש יותר? קשה לקבל את זה. אני מתגעגעת לרגעים, לאותם ימים פשוטים לילדות שהייתה לנו לשטויות ולצחוקים שהיו רק שלנו, כמה היינו צוחקים עד שהבטן כואבת! רציתי להגיד לך תודה דוד, על מליון חוויות איתך! על הזכות לגדול לצידך ועל התקופה האחרונה שהיינו מאוד קרובים שנאחזנו אחד בשניה וישבנו והעלנו יחד זכרונות של געגועים למושב אביבים, לבית שלך ולבית שלי למשפחה ולחברים ואיך תמיד כל שיחה כזו נגמרה בצחוקים מתגלגלים . בא לי שתהיה כאן שוב ששוב נצחק ונעשן קופסאת סיגריות בשעתיים שאשאל אותך מה בא לך לאכול ואם אתה צריך משהו..אני כל כך מתגעגעת אליך לאדם שאתה לערכים שלך למידות הטובות לחיוך שכבש מליוני אנשים בעולם כולו. איזה ילד רגיש אתה איך תמיד דאגת למשפחה שלך לכולם תמיד רצית לשמח ולהיות הראשון שעוזר בכל דבר אפשרי אתה גאווה !! ננציח אותך את הדרך שלך בכל מקום אפשרי כל יום כל הזמן מבטיחה!
מתגעגעת אליך כל כך נוח על משכבך בשלום ונתראה בגלגול הבא💔
ינאי עזריאל חבר טוב של דוד
דוד שלי יא דוד אח שלי השותף הכי טוב ובחבר טוב ונאמן שהצלחתי למצוא לא מאמין ואני גם לא יאמין לעולם שאתה לא איתי פה יותר איך השארת אותי עם הסודות שלנו לבד יש דברים שישארו בנינו לנצח אני יודע שאתה תמיד תקשיב לי אבל לעולם לא תענה לי יותר הזמן ולא שום דבר ירפא את הכאב פשוט צריך ללמוד לחיות איתו אני ודוד הכרנו בצבא וזה היה אהבה ממבט ראשון היתחברנו ולא נפרדנו ומשם זה רק היתפתח כי כל מי שמכיר אותי מכיר את דוד כמו שכל מי שמכיר אותך מכיר אותי ואת זה הבנתי עוד יותר אחרי שהלכת אחי היקר ואוהב הכל עשינו ביחד היינו בלתי נפרדים היית לי האור בשירות שחור החיוך הזה שתמיד האיר לי הכל הצחוקים והסתלבט שעשינו על כולם והכי חשוב שתמיד היינו רבים עם כולם ביחד על כל דבר הכי קטן שהחלטנו היינו עושים בורחים ביחד רבים ביחד קמים ביחד והולכים לישון ביחד דוד שלי לעולם ואף פעם אף אחד לא יצליח להבין את גודל הכאב עד היום לא הבנתי את כואב לאבד חבר והיום אני באמת יכול להגיד שיש שאני מרגיש אותו אבל לא מצליח להכיל את זה והשארת אותי עם חור בלב בצורה שלך עם חיוך ענק אהובי תמיד תיהיה בליבי ולעד אני ינציח אותך וימשיך
איתך לעד דוד אחי היקר אוהב מעומק הלב ינאי עזריאל 🤍🙏🏻
נתיב ביטון כתבה:
אירזזז ככה קראת לי דוד שלייי
אהוב ליבי אם אתחיל לספר עלייך זה לא יסתיים לעולם! עוד מיליון פעמים הייתי בוחרת בך להיות חלק מחיי , את החוויות והזכרונות שיש לי ממך לעולם לא אשכח , ביום שהלכת הרגשתי מה זה כאב בלב אמיתי כזה שמשתק את כל הגוף ואוכל אותי כל יום עוד קצת … כשהיינו נוסעים לאילת אמא שלך הייתה מתקשרת אליי ואומרת לי נתיב אל תגידי לו שהתקשרתי אבל אני סומכת עלייך שתשמרי עליו תמיד הבטחתי וקיימתי! חיים שלי אם זה היה תלוי בי הייתי שומרת עלייך עוד מאה גלגולים בגופי ונשמתי תודה על הזכות שהיית חלק עצום מחיי תודה שתמיד היית שם בשבילי , שכל שנה ביום הולדת שלי היית הראשון לברך אותי והברכות הכי מרגשות ואמיתיות ,בטוחה שלמעלה חוגגים את הנוכחות שלך כי איך אפשר שלא? היית קרן אור ותישאר כזה בכל מקום בו תהיה .. אני אוהבת אותך הרבה יותר משאפשר להסביר ומתגעגעת אלייך בכל שנייה עד אחרי הנצח , אתה חרוט על הלב שלי עד נשימתי האחרונה ומעבר לה 💔
חגי מיארה כתב:
דוד אחי היקר והאהוב
שאני מתגעגע אליו רצח דוד יש אנשים בצבא שבתוך כל הסבל והקושי יכולים להפוך אותך לבן אדם הכי שמח בעולם וזה אתה דוד המילה הטובה והחיוך העצום על פניך דוד אתה הכנסתה בי אור לצבא ולחיים ואני אזכור והודה לך כל החיים אני מתגעגע אליך אחשלי היקר עוד נפגש❤️💔 נוח על משכבך בשלום
דניאל לוקשביץ כתב:
דויד יא דויד..
כמה קשה לי לכתוב עלייך בידיעה שאתה לא איתנו.
לפני כמה חודשים קבענו לשבת בירה בטיילת, באתי וראיתי אותך שם עם הכלב מסתכל על הים. אמרתי לך שזה נראה שמצאת את השלווה שלך ואמרת לי שאני צודק.
מי יכל לנחש שאחרי זה יקרה מה שקרה.
היית האור של המחלקה שלנו, החיוך שלך היה אחד הדברים שנחרטו לי בראש מהשירות הזה שברובו היה שחור. ברגעים הכי שחורים, ביציאה לתרגילים בגשם, בהנפצות שהביאו עלינו, אני זוכר אותך עם סיגריה וחיוך כי חוק חיוך חובה והכל יעבור בסוף. מספיק לראות סרטונים מהשירות, כמעט בכולם אתה עם אותו חיוך ואותה שמחת החיים שאפיינו אותך. כשאומרים "החיוך של דויד" לכל בן אדם שהכיר אותך תהיה את אותה התמונה בראש.
היית בן אדם נוכח, דומיננטי, כשדיברת הקשיבו לך.
תפסת לכל אחד שהכיר אותך מקום בחיים והשארת אותו עם המון זכרונות ממך וזה מראה איזה בן אדם גדול היית.
אני מתגעגע ותמיד אתגעגע אלייך.
לוקה
אור בטיטו כתבה:
דוד חבר שלי מהגן, מהשכונה, מהרחוב, מהמושב ומהתיכון
מגיל כלכך קטן כבר מכירים, אותה שכבת גיל, אותם חברים
החיוך שלו תמיד ליווה אותי לאורך השנים. כזה היה דוד פשוט חייכן בצורה בלתי רגילה
החוויות שעברנו ביחד עם כול החברה וגם סתם אני ואתה בתור חברי ילדות תמיד ישארו לי צרובות בזיכרון, אחד למיליון .
הצחוקים המשותפים.. איך היית מתקשר אלי בלי התראה באמצע עבודה בשיחת וידאו רק כדי שאני אעשה לך את הקול של תותית ומילעל חחח זה היה הסתלבט הקבוע שלנו איזה שטויות.
אני פשוט לא מאמינה שלא אראה אותך יותר וכל פעם שחושבת על זה, זה כמו חץ בלב.
תודה לך דוד על שנים יפות אני מבטיחה שאזכור לך את הרגעים היפים ותלווה אותי תמיד בלב ♥️
חוק חיוך חובה
יוסי שמעוני חבר מהכיתת כוננות כתב:
רבי דוד היקר
הגעת אלינו לכיתת כוננות חייל גולני חכם ומורעל
שיש אצלו קסם מיוחד כזה שברגע הראשון שרואים אותו
ישר נכנס ללב בצורה שקשה להוציא. היית לי נקודת אור משמעותית בתוך תקופה לא פשוטה שעברתי ברמה האישית. מנגלים ישיבות ערק או סתם קפה וסיגריה שלי ושלך
תמיד ידעת לשמח אותי ולגרום לי לראות את הטוב בכל דבר
מעבר לכיתת כוננות היית לי חבר ברמה האישית
אתה קטן ממני. אבל אין ספק שלמדתי ממך המון
איחלתי לעצמי חבר כמוך לצידי לכל החיים
ראיתי אותך ממש בתור אח קטן
כמות חוויות ושיחות שלי ושלך שאי אפשר לתאר במילים נמצאות לי בזיכרון ולא יצאו לעולם
תודה על תקופה שלא תישכח בחיים
ותודה על הכל. אוהב אותך המון רבי דוד ❤️
רות גריבה המחנכת של דוד בתיכון :
המפגשים הראשון והאחרון שלי עם דוד –היו בטלפון.
ובדרכו המיוחדת של דוד – הוא הצליח להפוך שיחת טלפון שגרתית כדי לקבוע פגישה פנים אל פנים או כדי לשאול משהו קטן– לרגע של חיבור ושל אור.
בקיץ 2015 דוד היה בין כיתה ט' לי', ואני קיבלתי את הרשימה של כיתת החינוך הראשונה שלי. אמרו לי שהדבר הראשון שעליי לעשות הוא להתקשר לכל התלמידות והתלמידים ולהזמין את עצמי לביקור בית.
ברשימה שקיבלתי היו נערות ונערים שהכרתי טוב, כאלה שלימדתי קצת בחטיבת הביניים וקבוצה שלא הכרתי בכלל, שאפילו לא ידעתי לחבר בין השם לבין הפנים שלהם. דוד היה אחד מאותה קבוצה. עם כל הביישנות שלי, היה לי מאוד קשהלהרים טלפון לנער שלא מכיר אותי ולהגיד לו: "היי, אני רוצה לבוא לבקר אצלך בבית. תכין את ההורים שלך". מלאת חששות חייגתי לדוד וקרה משהו שמאוד קיוויתי שיקרה – דוד לא ענה. "מעולה" חשבתי לעצמי "אפגוש אותו באחד בספטמבר בכיתה ואז אקבע איתו ביקור בבית". אך לא הספקתי לסיים להרגיע את עצמי שהטלפון צלצל ודוד על הקו. "הלו? מי זה" אמר לי דוד בקול רם ושמח במיוחד. אני הצגתי את עצמי בהיסוס והוא מגיב משהו כמו "רות, איזה כיף שהתקשרת, ואיזה כיף שתהיי המחנכת שלי. אני עכשיו באילת עם חברים, מבלה ועושה חיים, את שומעת?" בטח ששמעתי, מיד דמיינתי אותו על איזה מתקן אקסטרים או על הטיילת, היה מלא רעש וצחוקים ברקע. וכך מצאתי את עצמי מדברת בכיף עם תלמיד חדששלא מכירה, מיד נשבר הקרח, דוד משתף אותי איך עובר עליו החופש באילת, כאילו הכרנו כבר שנים…
ואז נפגשנו בבית הספר, וכנראה שביקור בית בסוף לא קרה. אבל הרושם מהשיחה הראשונה הזו – הקבלה בזרועות פתוחות שקיבלתי ממנו, הלב הפתוח ושמחת החיים שחוותי אז, ילוו את הקשר של דוד ושלי כל שלוש השנים של התיכון, בהם הייתיהמחנכת שלו.
דוד נכנס כל כך מהר ללב של רבים כי הוא היה אדם ללא מחיצות, שאהב לשתף את העולם הפנימי, התוכניות, החלומות שלועם מי שהיה מסביבו – מבוגרים ובני גילו. הוא דרש בחן על מה שהתחולל בתוכו, כאילו כל הזמן אמר לנו "זה מה שעובר עליי– מה את חושבת ומרגישה על זה?" זו היתה תנועה מהפנימיות שלו החוצה ומיד בחזרה פנימה – לעיבוד נוסף של האותות שקיבל.
בשנים של התיכון דוד נראה מבוגר בגילו במבט חיצוני, ובעצם היה מתבגר לתפארת שחיפש את דרכו, בדק גבולות, חיי את הערכים והתרבות שספג מהבית (המסורת היהודית, החיבור לטבע, הקהילתיות), היה גאה במי שהוא ובאותו הזמן חיפשאופקים חדשים במוזיקה, בחברויות, בחוויות ובמחשבות. כל מה שיכול היה להעשיר אותו בפנימיות שלו – דוד ספג ובחן. לא תמיד קיבל והתרצה.
יכולת הקבלה שלו של כל בן אדם היתה יוצאת דופן, ראשונית ועוצמתית. לכן בכיתה שלי דוד היה זה שחיבר בין כולם כי היהיכול בקלילות לקפוץ בין הקיבוצניקים למושבניקים, בין הבנות הביישניות מרחנייה לבנים שלא מתקשרים בקלות. ואז פתאום לגשת לרמקול ליד הלוח, להפעיל מוזיקה טרנס או מאיר אריאל ולהפעיל את כולם. דוד היה צמא לקבל תגובה מהעולם על מישהוא ומה שהוא חווה – והיה אלוף בזה – כי אי אפשר היה להישאר אדישים לנוכחות שלו.
עברנו שלוש שנים של התמודדויות לא קלות, דוד כל הזמן שאל את עצמו עם זה בית הספר שהוא רוצה, ואנחנו רצינו אותואיתנו והתאמנו את עצמנו כמה שיכולנו כדי שיישאר.
היו משברים ותקופות לא פשוטות, כמו אצל הרבה מאוד מתבגרים. הכי דאגתי לדוד כשהתסגר בתוך עצמו, כי זה היה כל כךרחוק מהטבע המתפרץ שלו.
כשסיים י"ב, דוד המשיך הרבה מאוד זמן להיות במחשבות שלי, המשכתי לדאוג לו כאילו שאני עדיין אחראית עליו ועלשלומו. גם כי היה חסר לו מבחן מעצבן באנגלית כדי שיהיה לו תעודת בגרות אבל לא רק. הרגישות שלו והפתיחות שלולעולם כבשו הרבה מאוד לבבות, גם את שלי, אבל חשתי שיש בזה גם סכנות לא מעטות.
פה ושם התכתבנו בהודעות, לפעמים בטעות כי שלחתי לו במקום לדוד אחר שבטלפון שלי איזו הודעה לא קשורה. ותמיד זההיה בשמחה של חיבור מחודש ושל כיף.
בחודשים הראשונים של המלחמה הוא התקשר אלי פתאום, והפעם אני לא עניתי, כי לימדתי.
אז הוא כתב לי שהוא בברעם, במסגרת המילואים שלו ומחפש איפה אפשר לקנות סיגריות. אם אני יכולה לעזור לו. כשחזרתיאליו עניין הסיגריות הסתדר כמובן, אין לי ספק שחיוך אחד שלו וכולם באו לעזרתו. כתבתי לו שישמור על עצמו ושאני מקווהשהמלחמה תגמר, נחזור לחיים הנורמאליים שלנו ניפגש.
התגובה האחרונה בהתכתבות היתה שלו– שלח לי לב. בדיוק ככה דוד, שלח את הלב שלו לכולם.
רות גריבה
אורלי גל מנהלת תיכון כתבה:
במהלך השנים הבנתי שגם כמורה וגם כמנהלת את לא רק מלמדת אלא גם לא מפסיקה ללמוד. את אחד השיעוריםהחשובים ביותר למדתי מדוד. הייתי מורה ותיקה ומנהלת חטיבה עליונה. בכיתה יוד דוד לא רצה להמשיך ללמוד בביתהספר כי, לדבריו, הימים ארוכים וקשים לו ו"בברנקו" לומדים פחות שעות. לאחר שיחה עם רות ונדמה לי שגם עם אמו, הסכמתי לקצר לו את הימים ואמרתי לעצמי "הוא ילד מקסים ואהוב, אשמח שיישאר פה ויהיה חלק מה"חבורה" בבית ספר"אנה פרנק" סאסא…גם אם לא יהיה תלמיד טוב".
הזמן עבר, דוד אכן היה אהוב ומקסים גם אם לא תמיד היה מכוון ללמידה. בתחילת כיתה י"ב, לימודי הספרות הפכואינטנסיביים לקראת בגרות החורף שהתקיימה באמצע אותה שנה…ואז גיליתי (באמת) את דוד. פתאום הוא הגיע לשיעורים, היו לו אבחנות ספרותיות מקסימות, הוא ידע להתבטא בעל פה ובכתב ופעם אפילו שלח לי צילום של שדה ירוק שראה בדרכווכתב על–ידו שורה משיר של לאה גולדברג שלמדנו בכיתה: "ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט".
לעולם לעולם לא אשכח לו ולי את הרגע הזה שבו למדתי שיעור בענווה שבעקבותיו הזהרתי את עצמי לא לקבוע לעולם עלתלמיד או על תלמידה כלשהם מראש שיהיו תלמידים טובים או שלא יהיו יכולים להבין ולהתמודד עם חומר שנלמד. מיותרלציין שאת בחינת הבגרות הוא עבר בציון יפה.
מאז אני כבר חמש שנים מלמדת בסמינר הקיבוצים בקורסים להכשרת מורים, ואין כיתה שלימדתי שלא שמעה ממני אתהשיעור שלמדתי מדוד.
תודה!
אורלי גל.
מדין מורה בתיכון כתבה:
כשאני חושבת על דוד, הדבר הראשון שעולה הוא החיוך והמבט המיוחדים שלו. דוד הוא חיוך ענק ומאיר שמלווה בעיניים זורחות עם קריצה שובבית.
מתחת לאלה הסתתר לב ענק ורגיש.
אז מי היה דוד בשבילי?
דוד היה התלמיד שתמיד הצליח להצחיק אותי גם ברגעים שבהם עמדתי מול הכיתה וניסיתי להיות רצינית. הוא הילד שתמיד שמח לעזור לתלמידים שקצת היה קשה להם במסלולים בטיולים השנתיים וזה ששמח להיות מופקד על המנגל והסלטים בארוחות השטח בטיולים אלה.
דוד הוא הילד שכולם אוהבים, חבר של כולם ותמיד מוקף באנשים. זורק בדיחה פה ובדיחה שם והופך את הצחוק לכלי המרכזי שלו בהתמודדות עם העולם שלנו.
צחוק שמסתיר רגישות גדולה. עיניים מלאות זיק של שובבות שברגע יכולות להתמלא דמעות של התרגשות.
דוד התלמיד הנבון שלא עושה עניין מהחכמה שלו. דוד שכל המורים אמרו לי כמחנכת שלו: ״את יודעת שהוא מאוד חכם?״. ואני ידעתי שיש בך את חכמת החיים, חכמת הלב וחכמת הראש.
צר לי על המסע הקצר שעשית בעולם הזה. צר לי עלינו שעולמנו פחות טוב בלעדייך.
נוח על משכבך בשלום, דוד אהוב. אני מקווה שמצאת בעולמות האחרים את השקט שרצית.
מדין