עמוד הנצחה לזכרה של

נועה פרייס

סמ״ר נועה פרייס ז״ל, התגייסה בינואר 2022, שירתה כבקרית איסוף קרבית בבסיס נחל עוז, אחת התצפיתניות הוותיקות והמוערכות ביותר בבסיס, קיבלה הענקת כומתה מהמפקדת שלה בסוף הקורס אשר המשפט שרשום בתוך הכומתה הפך להיות מזוהה איתה, ״האור שבליבך ינצח כל מכשול בדרך אל המטרה״. 
Tomer Kehatiשחר טולדנוגיא אבנר

לחצו על הנר על מנת להדליקו

אודות

תאריך לידה – 18/07/2003

נפלה בתאריך – 07/10/2023

מגורים – מבועים , ישראל

משפחה

הורים – ארז פרייס, סיגל פרייס

אחים – אופיר פרייס, אייל פרייס

סיפור חיי

סמ״ר נועה פרייס ז״ל, התגייסה בינואר 2022, שירתה כבקרית איסוף קרבית בבסיס נחל עוז, אחת התצפיתניות הוותיקות והמוערכות ביותר בבסיס, קיבלה הענקת כומתה מהמפקדת שלה בסוף הקורס אשר המשפט שרשום בתוך הכומתה הפך להיות מזוהה איתה, ״האור שבליבך ינצח כל מכשול בדרך אל המטרה״.

היתה לה הזדמנות לעבור לפיקוד אך היא הבינה את גודל האחריות והמשמעות של להיות תצפיתנית והחליטה להישאר בנחל עוז.

ב07 באוקטובר 2023 נועה סגרה שבת יחד עם חברותיה בבסיס נחל עוז, כאשר המחבלים חדרו לבסיס, נועה התחבאה עם חברותיה במיגונית, אותה מיגונית בה הן חגגו יחד וארגנו מסיבות. אביה של נועה, ארז, נסע מספר פעמים לבסיס על מנת להביא את נועה הביתה, אך הבסיס שרץ מחבלים והכוחות הצבאיים לא הצליחו להיכנס בזמן. נועה הותירה אחריה הורים ושני אחים אוהבים, משפחה וחברים.

נועה נולדה וגדלה במושב מבועים מול השדות והעצים שאביה, ארז, שתל מאחורי הבית, גדלה יחד עם אמא סיגל והאחים אופיר ואייל, היא אהבה מוזיקה, סרטים וספרים, אהבה לטייל, גם בתנועת הנוער וגם בזמן הצבא טסה עם חברות לחופשה, אהבה לצחוק, להינות מהחיים, לדאוג לאחרים, להחכים וללמוד.

נועה היתה רקדנית סלונים מצוינת, גדלה בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי ובנוסף גם הדריכה בתנועה. בתיכון, נועה הרחיבה מזרחנות וכימיה, היתה פעילה חברתית, טסה למשלחת בניו ג׳רזי להכיר את הקהילה היהודית ובנוסף זכתה במקום השלישי בתחרות כימיה ארצית, נועה סיימה את הלימודים בהצטיינות.

נועה תמיד קיבלה את האחר ותמיד היתה קשובה לתחושת האדם אשר נמצא מולה, היא ידעה להכיל ולחבק כל אחד. אהבה מאוד לבלות עם משפחתה ותמיד סיפרה על כך לחבריה.

נועה התגייסה בינואר 2022 לתפקיד בקרית איסוף קרבית, את הטירונות והקורס העבירה במחנה סיירים ובסוף הקורס קיבלה מהמפקדת שלה הענקת כומתה, בתוך הכומתה רשום משפט שמזוהה איתה היום, ״האור שבליבך ינצח כל מכשול בדרך אל המטרה״.

לאחר מכן היא שובצה בבסיס נחל עוז, שם העבירה את השירות שלה וכאשר היתה לה את ההזדמנות לעבור לפיקוד, החליטה נועה להישאר בנחל עוז כי הבינה את גודל האחריות ומשמעות התפקיד.

בהמשך, התברר כי נועה שמרה בטלפון שלה משפט מהשיר של מופע הארנבות של ד״ר קספר, ״הכל יהיה בסדר אנחנו עוד נזרח״, את אותו משפט, נועה כתבה על המיגונית בנחל עוז. היו לה המון תוכניות לעתיד. לטייל בעולם, לטוס למשפחתה באנגליה ולאחר מכן להופעה של טיילור סוויפט בפריז עם חברה, תכננה ללמוד, לעבוד ולנסוע לסיני.

נועה היתה מוקפת אנשים שאוהבים אותה, את ההומור שלה והצחוק שלה, את היצירתיות שלה והנתינה, הלב הרחב, העיניים הגדולות והיפות, כולם התהפנטו ממנה אין אחד שלא אהב את נועה, נערה חכמה, יפה, מצליחה, הרפתקנית וחופשייה, האהבה שלה לחיים והשמחה שלה מדבקת, גם בבית הספר וגם בצבא. נועה היא הבת, האחות, החברה, התלמידה, החיילת, והמדריכה הכי טובה שיש.

נועה'לה ילדה שלי

נועה'לה ילדה שלי
יפה שלי
אהובה שלי
איך ולמה אמא צריכה לכתוב הספד על הבת שלה? אני מנסה למצוא את המילים המדוייקות כדי לתאר בלאגן שלם של רגשות, מחשבות וזכרונות ואני מתקשה.
פחות מ 5 יממות חלפו מאז שכתבת לי את ההודעה האחרונה , אמא אני מפחדת, אני לא יודעת מה יקרה אבל אני אוהבת אתכם.
נפרדת מאיתנו בהודעה ואפילו לא הספקת לקרוא את מה שאני כתבתי..
אני נחרדת מהמחשבה על מה שעבר עליך ועל חברותייך באותם רגעי אימה.
כבר כמה ימים שכולנו נעים בין תקווה ליאוש, נאחזים בשביבי מידע כדי לנסות להבין ולמצוא אותך ולהחזיר אותך הביתה. אבא אפילו נסע לבסיס למרות הסכנה כדי למצוא אותך בעצמו אבל עצרו אותו. 4 פעמים ניסה להגיע אליך ללא הצלחה. קיווינו שהצלחת לברוח, להסתתר ואפילו שאת בעזה העיקר שתהיי בחיים, שלא נאבד אותך לעד.
אני יודעת שאני צריכה להיפרד אבל אני לא מסוגלת , אני רוצה אותך וצריכה אותך איתי ולידי.
לאבד אותך ילדה שלי זה לאבד חלק משמעותי מעצמי, מהזהות שלי ומהתפקיד שלי כהורה.
לאבד אותך זה לאבד את כל החלומות המשותפים , את כל התוכניות והחוויות המשותפות שתיכננו, את הסיכוי לראותך מגשימה את חלומותייך ושאיפותך, לראות אותך מממשת את כישורייך ויכולותיך , שאפת להגיע גבוה בכל תחומי החיים ואני בטוחה שהיית מגיעה לשם.

קשה לי המחשבה שלא תזכי לטייל ולהכיר עולם כמו שצריך, שלא תראי את הזמרת האהובה עליך בפריז אחרי כל המאמצים שעשינו לרכוש כרטיס, שלא תחווי אהבה וזוגיות.
נועה'לה מתוקה שלי, לא מזמן חגגת יום הולדת 20
לא הסתפקת בברכה מילולית ודרשת (בצדק) אחת כתובה ובסוף כתבתי לך שם
שמרגע לידתך ועד היום לא הפסקת להצחיק אותי, להדהים אותי בחוכמתך ובאישיותך ובעיקר גרמת לי להרגיש גאווה, הוקרה ואהבה אין סופית.
גאווה על שלמדתי ממך ואיתך איך יחסי אמא-בת יכולים להיות קרובים, אותנטיים, ישירים וגם סוערים לפעמים אבל תמיד אוהבים.
הוקרה והערכה על האדם שאת: נחושה, דעתנית (לפעמים מדיי), ערכית, רגישה וחברותית.
נועה אהובה שלי , אני לא יודעת איך יראו חיינו מעכשיו אבל כן בטוחה שיהיה לכולנו חור בלב בצורה שלך. אני רוצה שתדעי שכל אוהבייך כאן ויש הרבה כאלה, מלווים אותך למנוחת עולמים , במקום שהוא מרחק הליכה מהבית שלנו. אני כבר מתגעגעת, מעכשיו ולעולם.

הספד הלוויה, אמא סיגל

30 יום, אבא ואמא

 נונה שלנו,
כבר 33 ימים שאת אינך והדעת והלב מסרבים לקבל את זה. 33 ימים שאנחנו לא מפסיקים לשאול למה? איך? ומקווים להתעורר מדי יום למציאות שאת חלק ממנה, להתעורר מהסיוט שהוא מנת חלקנו. בימים האלה נדרשנו לקבל הרבה החלטות ולעשות דברים כשברקע כל הזמן המחשבה מה הקשר של כל זה לנועה'לה שלנו אלינו???
אז זה לא קשור..
33 ימים שאנחנו לא מפסיקים להתגעגע, להיזכר ולהזכיר את מי שאת עבורנו – בת, אחות, נכדה אחיינית וחברה אהובה של כל כך הרבה אנשים,מקבלים אישור למה שתמיד ידענו להיותך מדהימה, יפה, מצחיקה, משמעותית בכל מקום שהיית בו ועבור הרבה אנשים, אוהבת חיים ושמחה.
נועה'לה ילדה שלנו, קשה לנו בלעדייך בכל בוקר ובכל לילה אנחנו מדברים ושואלים את עצמנו האם זה נכון? איבדנו אותה? ואם כן אז למה? ואיך נמשיך מכאן?

אנחנו יודעים להיות ההורים של נועה שחיה, שמפעילה אותנו, שגורמת לנו לרצות לעשות בשבילה כל הזמן. אנחנו לא יודעים איך להיות הורים לנועה שאיננה.
גם אופירי ואייל, מתמודדים כל אחד בדרכו, אופירי מנסה למצוא את הדרכים הכי מקוריות להנציח אותך דרך המוזיקה, שכל כך אהבת, מדבר עלייך ומנסה לתמוך בנו ואיילי, את מכירה אותו, עיניו מדברות במקום שאין לו מלים, עושה כמיטב יכולתו לארח את מאות האנשים שהגיעו לנחם ומדי פעם ניגש ופשוט מחבק אותנו.
נועהל'ה , כל כך הרבה אנשים כואבים איתנו את לכתך ונמצאים איתנו כל הזמן, מתאבלים בעצמם ותומכים בנו- המשפחה המורחבת הנהדרת שלנו שכל כך אהבת וחיכית למפגשים הגדולים והתבאסת כשפיספת אותם,
המשפחה השנייה שלנו כאן במבועים שלא עוזבים לרגע, החברות המדהימות שלך מכאן- מהבית ומהצבא שלא מפסיקות לשלוח תמונות, מפרסמות פוסטים ופועלות להנצחתך ועוד רבים וטובים שמכירים אותך מאז היותך תינוקת.
אז נועה'לה שלנו באמת שאיננו יכולים לדמיין את חיינו בלעדייך ואנחנו עוד לא יודעים מה לעשות.
דבר אחד ברור לנו והוא שנצטרך לחפש ולמצוא שביל משלנו לחיים ושמחובתנו לסמן את השביל הזה בשביל אופירי ואייל וכל האנשים שאוהבים אותך ולעד תהיי חלק מסיפור חייהם.
אנחנו נשארים קרובים אלייך נועה'לה, אבא מסמן לך את הבית שלנו בנר שהוא מדליק ותולה מדי ערב על העץ שלך, אם את עסוקה כתמיד ולא יכולה לבוא, לפחות תסתכלי עלינו.
אז אנחנו לא נפרדים ממך אהובה שלנו
אוהבים
אבא ואמא

אבא ואמא

30 יום, דודה טובי

נועה שלנו …
ביום ה-30 ללכתך..
דמותך בכל מקום… אך אינך ..

האובדן שלנו הוא כבד מנשוא..
לא נשלים עם האובדן שלך …
של ילדה/אישה שהיתה בשיאה ונועדת לגדולות ..

אין מילים שיתארו אותך הכי מדוייק כי היה בך הכל מהכל : יופי, הדר, עדינות, שובבות , נחישות וחכמה .
חכמת חיים, ..
ביישנות מצד אחד ופלפליות שאופיינית רק לך
ועוד..
בשבעה הכרנו את חברותייך אותן ידעת לבחור היטב והתאהב ו בהן …
מה אין לכתוב על ילדה כמוך ??

פרח שנקטף בדמי ימיה…

תמיד תהיי איתנו בכל מפגש משפחתי , ובע״ה בשמחות שלהן חיכית ..
מבטיחה שעוד ננציח אותך בכל מקום וזמן …
נזכור את השמחה והתאווה לחיים שהיתה לך..
בדרכך שלך …
בעדינות , והנחישות שאופיינית רק לך..

הלב כואב ויכאב לעד ..
אבל נועה שלנו , את השארת אחרייך שובל של תובנות לנו
בעיקר.. ,
לחיות את החיים ולא לדחות עוד ועוד ,
ליהנות מהאהובים שלנו ..
כי כל רגע יקר יותר מקודמו ….
להנציח את כל הרגעים
שלעולם לא יחזרו ולמצות אותם הכי טוב שאפשר.

אוהבת אותך המון המון ולא נפרדת לעולם .. 

דודה טובי

30 יום, דודה אילנית

הייתי בדרך אליכם משפחה אהובה שלי, לא מעכלת, כמוכם, שזה מה שקרה לנועה׳לה שלנו. רציתי לשתף אתכם בכמה מילים שלי אליה.

נועה שלי
פרח שלי. ליבי שבור. שבור מהידיעה שאת אינך. אחיינית יפה שלי. בפעם האחרונה שהיינו בישראל נהניתי כל כך מחברתך, מהקרבה, הפתיחות, אמרתי לאמא שלך, וגם לטל, כמה מדהימה את, איך גדלת, התייצבת, בעלת דעה, חברה לשיחה על כל מיני נושאים, פוליטיקה קוסמטיקה וטיילור סוויפט. הקשבתי, נהניתי לשוחח איתך, לראות אותך, את הבחורה הצעירה שגדלת להיות. יפיפיה אמיתית, בדרך הנכונה , עם חלומות ורצונות, עם עדינות אופיינית לך, ונוסף לך הביטחון בעצמך. היית מפוקסת ונחושה. יאללה מסיימת צבא וטורפת את העולם.
הרגשתי אז כמה אהבה יש לי אלייך, רציתי אותך עוד, חלמנו על הביקור שלך אלינו ללונדון. הבטחנו זו לזו, חיכינו לו…

נועה שלנו. הבת, האחות, האחיינית, הבת דודה, הנכדה שלנו. פרח שלנו. ילדת משפחה, תמיד. ידעת את הסוד של המשפחה, האחדות הנאמנות האהבה הגדולה שיש בנינו. וידעת שאנחנו שלך, שיש לך אותנו. אני יודעת שידעת. אני מפחדת מהמפגש המשפחתי הבא, שאת לא תגיעי. איך זה בכלל יכול להיות?!

הלאה, צריך ללכת הלאה? אבל אנחנו לא רוצים שתשארי מאחור, אנחנו צריכים אותך איתנו, עוד לא היה לנו מספיק. את אוצר מאוצרות המשפחה, אנחנו עוד לא מוכנים לאבד אותך.

אנחנו נחיה גם בשבילך, נישא אותך איתנו לכל העולם, באשר נהיה ונעשה. נחיה אותך ובצאווה שלך לחיים.

את לעד תהיי חסרה לנו
לעולם נתגעגע
לנצח נזכור

דודה אילנית

הספד הלוויה, אופיר פרייס

מה מילים על איזון

נועה היתה הבת האמצעית
בעצם היא הייתה הבית היחידה בין 2 בנים.
אם אייל ילד מאוד מעשי, ונאני מרגיש יותר בנוח עם מילים, נועה הייתה מעולה בשניהם.
בבית ספר היא הייתה מוצלחת חברתית, וגם לימודית. ברמה שלפחות בשבילי, די מעוררת קנאה.
היא קרת רוח אבל גם אמוציונלית ורגישה, בוגרת וילדותית.
היא הייתה מאוזנת. וזה המילה שבשבילי, מתארת אותה הכי טוב.
ועכשיו היא שוכבת פה לפנינו, מאוזנת כתמיד, שלווה כמו בחייה.
ואנחנו, נשארנו 4, בלעדייך שתאזני. מעכשיו הכל שונה.

ובנימה כועסת, אני מתבייש. אני מתבייש לחיות במדינה שלוקחת לנו כלכך הרבה מיסים, שמגייסת אותנו בכפייה ובמקום לעשות את תפקידה, להגן עלינו, האזרחים, שלשם כך אנחנו משלמים כלכך הרבה, אנחנו נאלצים לשלם עוד, בחיי משפחתנו חברינו ושכנינו, בחיי נועה,
אחותי.

אופיר פרייס

הוספת סיפור

הוספת סיפור או זיכרון אישי על הנפטר. הסיפור יעבור בדיקה של צוות "סיפור חיי" ויפורסם תוך מספר ימים.

התחברות משתמשים

או