עמוד הנצחה לזכרו של
לוחם בחטיבת גולני, גדוד 13, טורפי הלילה. ילד זהב עם נשמה ענקית שהצניעות, הענווה ומסירות הלב היו נר לרגליו.
אוהד הפועל תל אביב בלב ובנשמה. בן 20 בנופלו.
לחצו על הנר על מנת להדליקו
תאריך לידה – 06/06/2003
נפטר בתאריך – 07/10/2023
מגורים – קיבוץ עין המפרץ, ישראל
הורים –ארנון, אתי
בת זוג – יובל בן אליעזר
אחים – שקד, זיו, יובל, דניאל
ילד זהב עם נשמה ענקית וחיוך תמידי,
מצויד תמיד ברוח חיובית, להט צדק ועקרונות.
רץ קדימה והתנדב להסתער, כך יעידו כל מכריו.
תמיד במרכז, ממיס לבבות בקסמו האינסופי.
אור גדול שכבה בעולם,
אך איתנו בלב תמיד.
עידן נולד לאימא אתי ולאבא ארנון, בן קיבוץ עין המפרץ, שם למדו יחד, התאהבו, ואחרי הצבא הקימו בית.
ביום שישי, 06.06.2003, ערב שבועות, בא עידן לאוויר העולם.
אחרי אחיותיו שקד וזיו, הוא פתח את "עידן הבנים" במשפחה, שהמשיכו אחריו יובל, ודניאל שהצטרף למשפחה לפני שלוש שנים כ"חייל בודד" , והיום ,בזכות השפעתו הרבה של עידן , הוא חייל בגדוד 13 של גולני.
הקשר של עידן עם כל אחד מהוריו היה אחר ומיוחד , והותאם בדיוק לאופיים.
הקשר עם אבא ארנון היה אומנם מועט מילים , שקט אשר מאפיין את שני הגברים , אבל עם הרבה עוצמות , לא מעט עקיצות והמון צחוק.
על אמא אתי, סמך עידן עם סודותיו , ביקש לא פעם את עצותיה ובעיקר היה "מפעיל" אותה במשימות בשמו כמו לקנות פרחים ליובל חברתו , לדאוג שיובל תוזמן לארוחת הערב גם אם הוא לא שב לחופשה, להתקשר לשאול לשלומה ולתת לה תמיד הרגשת בית.
עם כל אחד משלושת אחיו מצא עידן את הדרך המיוחדת והייחודית לתקשר , לצחוק , להציק לפעמים , לאהוב , לשתף, בעיקר להוות ולחיות את מארג החיים הייחודי של המשפחה.
עידן דגל בערך המשפחתיות וקידש אותו.
לא פספס ארוחות שישי אצל הסבים יהודה ז"ל וסימה , ובשבתות דאג תמיד להגיע לארוחת הצהריים אצל הסבים אריה ובתיה , גם אם נדרשו התאמות בלוח הזמנים שלו.
המשפחה הייתה עבורו ערך עליון מגיל צעיר , תמיד דאג להיות בקשר עם בני הדודים משני הצדדים, תמיד מצא זמן להקדיש את תשומת ליבו למשפחה , ובהתאמה לכך דאג להכניס את בת זוגתו , יובל , לחיק המשפחה , דאג שתמיד תרגיש בבית, גם כשהוא רחוק.
ערך נוסף על פיו חי עידן הוא ערך החברות.
לאורך כל חייו , בכל המסגרות בהם היה , תמיד היה מוקף בחברים , מסמר הערב, אחד שלא ניתן להתעלם מנוכחותו.
עידן היה מארגן האירועים הראשי , אוסף כספים לטובת רכישת דברים , מארגן הסעות , מתכנן תוכניות וגורם להם להתממש.
כמה ילדים אתם מכירים שהעיפו אותם משיעור ובסוף מצאו עצמם מורים צעירים?
עידן היה התינוק הרגוע, אך כשהתבגר הפך להיות ספק אנרגיה.
אהב להתפלש בבוץ, לבעוט בכדור, תמיד בתנועה, תמיד בפרץ אנרגיה מטורף.
בתור ילד היו לעידן קשת רחבה של תחביבים , מעיסוק בבישול ואפייה , דרך כתיבת חמשירים, משחק כדורגל ועד רכיבה על סוסים , תחביב בו עסק לא מעט שנים ,השקיע בו רבות , וכמובן קטף הישגים מרשימים .
אתי וארנון נקראו לבית הספר לא פעם, להתייעץ "מה עושים עם עידן", ילד עם מלא פוטנציאל ויכולת ישיבה וסבלנות מועטה.
מגיל צעיר ביותר עידן ידע שאבא ואימא ילחמו בשבילו, וינסו למצוא בשבילו את דרך המלך בין דרישות המערכת ואופיו.
כשהיה עידן בבית הספר היסודי, אחת המורות הוציאה אותו מהשיעור, באומרה כמה מילים קשות לעיכול.
אז נכנסה לפעולה יכולת פתרון הבעיות של ארנון ואתי, שהפכה לשיעור האמיתי שאותו למד עידן מחוץ לכיתה.
עידן הפך למורה צעיר! במשך שנתיים, במקום להפריע בשיעור, הוא לימד את לוח הכפל לילדים שהתקשו בחשבון.
איך הוא עשה את זה?
תוך כדי משחק כדורגל.
בתקופת התיכון כשמורה אמר לעידן, "שלא יצא ממנו כלום" , עידן עזב את הכיתה בכעס, ועמד מחוצה לה.
המורה שפגש את עידן מחוץ לאותה כיתה, נזכר שלא מזמן, שהוא עצמו היה הילד שהועף החוצה תמיד, ונשבע לעצמו לעשות תיקון ולתת לעידן הזדמנות .
הן עידן והן המורה זכו אחד בשני, ועד לסיום תקופת התיכון ,אותו מורה זכה לכבוד גדול והקשבה מצידו של עידן.
המחנכת של עידן , אשר כינתה את עצמה כמחנכת כיתת "13 המופלאים", ראתה מייד את הלב של עידן, ופינתה לו מקום בתוך הלב שלה, כך, בזכותה הצליח להגיע לבגרות מלאה.
במהלך עבודתו של עידן כמדריך במסגרת החינוך הבלתי פורמאלית בקיבוץ , עידן זכה "להעביר הלאה" את היחס המעצים ,שקיבל מחלק מהמורים שליוו אותו.
עידן ניחן בגישה מיוחדת לילדים הייתה לו יכולת מופלאה להתחבר לילדים שמביאים קושי ,לזהות ולגעת בלב שלהם.
יכולת הכלה זו בשילוב עם שטותניקיות ודוגמא אישית , הם הסיבה להיותו מדריך אהוב ומוערך הן ע"י הילדים והן ע"י הצוות.
״עידן לנצח״ עמותה שהקימה משפחת רז להנצחתו של יקירם.
עידן , לוחם בגולני, גדוד 13 , שנפל בקרב בשבת השחורה 07/10/2023, כשהגן בגופו על גבולות העוטף ועל אחיו לנשק.
עידן האהוב שלנו היה בן 20 בנופלו.
האהבה האדומה והאדירה של עידן למועדון "הפועל תל אביב",
המסירות הטוטאלית שלו לגולני, הסמל, החטיבה ובעיקר האנשים שבה,
הדרכת הילדים בקיבוץ שנעשתה עם כל הלב והנשמה, כל אלה מתווים לנו את אופי ההנצחה.
פרויקטים אלה, ישאירו את עידן איתנו, חי, בועט ונוכח ברוחו.
בעזרת תרומתך, העמותה "עידן לנצח" תצליח להגשים את החלום, עם מבט לעתיד.
כל עוד זוכרים אותי אני חי ❤
עידן היה אדם טוטאלי ,משפחתי ואם אפשר לשלב את השניים ולייצר משפחתיות טוטאלית, זה הדבר האולטימטיבי מבחינתו , וכך היה עם "הפועל".
אהבתו הגדולה למועדון "הפועל" החלה במשחק תמים של הפועל תל אביב בכדורסל, כשמדריך השומר הצעיר סחב את עידן אתו.
עידן נשבה בקסם של המועדון ומייד נשאב פנימה בצורה טוטאלית כמו שרק הוא ידע. כאשר לכדורסל הצטרף גם הכדורגל ,האהבה הזו הפכה להיות "אול אין" , "אול הפועל".
הפועל , הן בכדורגל והן בכדורסל, הוא לא מועדון שעושה את חיי אוהדיו לקלים. הם מפסידים לא מעט, ומנצחים מעט.
את עידן זה לא עניין , הוא שר בקול רם ועודד מכל הלב כשהפועל הפסידו, וכך גם כשהפועל ניצחו, מעטים היו המשחקים אותם עידן ראה במלואם , ברובם עמד עם הגב למגרש והפנים ליציע האוהדים והריע , אין משחק ממנו חזר כשהוא לא צרוד .
כאוהד שרוף ומושבע , היו לעידן מנויים קבועים למשחקי הכדורגל ולמשחקי הכדורסל.
כאשר ארנון אביו שאל אותו למה הוא צריך מנוי לכדורסל שמשחקיו מתקיימים במהלך השבוע , כי הוא הרי חייל , ענה עידן שזו לא נקודה חשובה ושלא ידאג כי למשחקים הוא יגיע , ואכן כך היה , נדירים המשחקים אשר אותם הוא פספס.
כל היציאות הביתה לשבת ולבדיקות רפואיות היו מותאמות למשחקים , גם הלו"ז בבית כאשר חזר לחופשה , היה סביב שעות המשחק , מי שאהב אותו למד להתחשב ולהתאים את עצמו לזמני המשחקים.
יכולת המסחר של עידן לא פסחה גם על הפועל, באופן קבוע הוא קנה מוצרים , החליף , מכר , אירגן הכול בחן ועם חיוך מאוזן לאוזן.
לא תמיד ניתן היה לקבוע ממה הוא הכי נהנה , מהמשחק , מהעידוד או מהחלפת המוצרים.
מאגר החברים מכל הגילאים , שרכש סביבו במועדון, ממגרשי הכדורגל ומגרשי הכדורסל הוא עצום, וללא ספק היווה לו משפחה שנייה.
כשהתגייס לגולני , שיערנו שתהיה פה בעיה , הרי בגולני אין הרבה אוהדי הפועל , אך לא אצל עידן.
אוהדי בית"ר ומכבי שולטים ביחידה, אבל עידן בהיותו אוהד מושבע ואף פנאט היה מוכן "לחטוף" על זה שהוא אדום.
הוא לא פספס אף הזדמנות לנפנף באדום מול כולם , בחיוך גדול וחזה מנופח מגאווה הגיע למגורי סגל הקצינים עם חולצה אדומה של הפועל, צעד נועז נוסף מצידו היה להדביק מדבקה של הפועל בשירותים האישיים של אחד מהסגל ,שכמובן לא חלק אתו את האהבה למועדון האדום.
עם כל הרצון להפגין את אהבתו להפועל ת"א, בכדורסל ובכדורגל ,להתגרות וליצור מהומה , העידו מפקדיו כי לא ניתן היה לעמוד בפניו כאשר עשה את כל זה עם המון קסם , חן ואהבה עמוקה .
עם היוודע מותו של עידן לאימו אתי , הבקשה הראשונה שלה הייתה שהלוויה שתערך לו תהייה "לוויה אדומה", ואכן כך היה , מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, לבושים בחולצה אדומה.
משפחת הפועל , יחד עם חבריו ומשפחתו ליוו את עידן בדרכו האחרונה, בדרך בה הוא חי כשהם חולקים את אהבתו הגדולה להפועל תל אביב ובשירת המנון הפועל, "לעולם לא תצעדי לבד".
עידן רז, שער 5 בלומפילד, אדום לנצח!
עידן יכל לוותר על השירות הצבאי ובטח על שירותו כחייל קרבי, בגלל האלרגיה הקשה שלו לדבורים, אלרגיה שסיכנה את גיוסו לצבא .
אבל עידן, כמו עידן, החליט כי על שירות צבאי הוא איננו מוותר , ואם כבר שירות צבאי , אז ברור שהשירות חייב להיות משמעותי וקרבי, מהרגע הראשון היה לו ברור שזה יהיה ב"גולני".
הקיבוצניק מהצפון, אוהד הפועל, חזר כבר מהשבוע הראשון בבסיס "גולני משוגע".
דאג לעצמו ל"שרשר" כסף על הצוואר, ואימץ את ה"עארסיות" מלאת הנשמה של גולני.
בתור אדם שנוטה למתוח מסגרות , לא תמיד ידע עידן להסתדר עם המסגרת הצבאית, הכל כך נוקשה , ובתור אדם דעתן ,שאינו מתפשר הוא נכנס לא פעם לעימותים עם מפקדיו וזכה לסגור שבתות אקסטרא.
מפקדו מספר עליו , עידן היה "חייל לא פראייר, שהצליח להשאיר את מפקדיו ללא מילים ומופסדים בוויכוחים " עוד מספרים עליו מפקדיו כי גם אם היה קשה ולפעמים עוגלו פינות , עידן תמיד בסופו של דבר עמד בראש מורם ,גאה והתוודה כי עיגל פינות , מול כנות כזו התקשו לעמוד.
עידן היה לוחם צדק , היה קולם של חיילי המחלקה מול המפקדים , לא התבייש להביע את דעתו מה נכון ולא נכון בעיניו , וכל זאת עם כבוד ודרך ארץ.
לאחר תעסוקה מבצעית בקו לבנון קיבל עידן מצטיין מח"ט . במעמד זה שיבחו אותו ,שהוא חייל שניתן תמיד לסמוך עליו , חייל שחושב על טובת הכלל ומחוץ לקופסא , את עניין הזכייה בתואר מכובד זה , גילו ארנון ואתי ממפקדיו שהתקשרו להזמין אותם לטקס , עידן מצידו לא התרגש ולא ראה בתואר זה משהו "מיוחד".
חבריו מספרים עליו כי תמיד היה הרוח החיה , החבר שמרים אותך כשקשה , החבר שדוחף אותך קדימה במסע , החבר שבא להעביר איתך את השמירה , למרות שסיים כבר את שלו , אחד כזה שניתן לסמוך עליו שיהיה שם בשבילך , החבר שבא להחליף אותך במוצב כי הוא היה כבר בבית וחשוב לו שלא תסגור עוד שבת , כמו שהיה בדיוק באותה שבת ארורה , השבת של ה 7.10.
בחצי השנה שקדמה לשבעה באוקטובר , עידן שרת כסמל במוצב פגה, הנקרא גם מגן בארי, הנקודה הקרובה ביותר לגדר המערכת.
בתחילת ספטמבר, עבר עידן תאונה מבצעית קשה, ממנה יצא בנס. בעקבותיה קיבל חופשת מחלה (ג'מלים) .
בסופ"ש של אותה שבת ארורה עידן חזר מוקדם מהצפוי מחופשת המחלה שניתנה לו למוצב פגה ,הן בגלל מחסור בחיילים והן בגלל שרצה להחליף חבר שלו ,שסגר כבר שבת אחרת ויוכל לחזור הביתה לחג.
ביום חמישי , יומיים לפני האסון, אבא ארנון הסיע אותו לתחנת הרכבת וזאת הייתה הפעם האחרונה שהתראו.
בבוקר ה 7.10, בשעה 06:30 התעורר מוצב פגה כולו להתראות "צבע אדום" , נפילת טילים ופצ"מרים, ישר אחריהן התראות "גשם סגול" ונוכחות מחבלים במוצב.
35 מהחיילים שהיו במוצב – התבצרו בנאפ"ל (נקודת איסוף פלוגתית) שהייתה המיגונית של הבסיס וחדר האוכל.
לאחר ההתאספות הראשונית , יצאו שני צוותים קטנים מחוץ לחדר האוכל , ובכך עידן ושני חברים נוספים : איתי גליסקו ז"ל ושלו ברנס ז"ל הפכו ללוחמים הבכירים בתוך הנאפ"ל.
לאורך כל היום הם ניהלו את הקרב מבפנים עם מעט מאוד תחמושת אשר נוצלה באופן מושכל ומחושב, כשיותר מ-150 מחבלים מסתערים על המבנה ותוקפים אותו במרגמות ורימונים.
בחוץ, ניהל את הלחימה סגן דקל סוויסה, מ"מ בגדוד 13 שנהרג בקרב.
ב08:27 עידן שלח הודעה להורים שאומרת "הכול בסדר".
להודעה צרף תמונה של פרחים, עם לב פועם גדול, שהרגיש שונה מהלב הקטן האדום ,שבדרך כלל שלח.
בכל אותה עת במוצב , התנהל קרב קשה ועקוב מדם.
ב 09:30 התכתב עם יובל, בת הזוג שלו, אמר גם לה שהכול בסדר, ולא הוסיף על הקרב.
ב10:00 שלח לחברים הודעה "אנחנו במלחמה."
זו הייתה ההודעה האחרונה.
6 שעות מתחילת הקרב, נחשול גדול של המחבלים לא הפסיק לזרום למוצב , לזרוק לחדר האוכל רימונים , בקבוקי תבערה תוך ניסיון להצית את המבנה על יושביו.
החמצן בתוך הנאפ"ל הלך והתמעט.
בשלב זה עידן, איתי ושלו הבינו שהם צריכים לבחור בין מוות בחנק בפנים, לבין יציאה וחתירה למגע עם המחבלים, שאולי תמשוך אליהם את המחבלים – אבל תציל את החברים שבפנים .
עידן, איתי ושלו יצאו החוצה. הם הצליחו להרוג מחבל שהתברר שהיה ממולכד,
וכשהתפוצץ, גרם למותם של השלושה.
לאחר מותם כתב מפקדם של עידן ושלו :"אחרי שסיפרו לי איך נהרגתם לא הופתעתי , הייתם כאלה, החותרים למגע ונכנסים ראשונים לכל מקום שצריך ונדרש מכם".
המחבלים שנותרו במוצב הניחו ששלושת החיילים שיצאו היו היחידים בנאפ"ל, ולכן לא חזרו לחפש חיילים נוספים.
כך ניצלו חייהם של 23 החיילים שנותרו בפנים.
עידן היה בן 20 בנופלו, והועלה לדרגת סמ"ר.
על מצבתו של עידן חרוטים סמל הפועל תל אביב וסמל חטיבת גולני.
ביום שני 9/10 בשעה 07:30 בבוקר, לאחר יומיים ללא שינה, קמנו עם תקווה בלב כאשר אחת האימהות כתבה בקבוצה שלנו, שיש חיילים מגולני שמסתתרים בבונקר.. באותו הרגע הרגשתי שכל הכוחות חוזרים אלי וישר התחלתי לאפות עוגיות שיהיה משהו מתוק בבית לרגע שעידן יחזור.
תוך כדי אפיה, שוחחתי עם שקדי האחות בפייס טיים שהיא בכלל בוושינגטון ואצלה אמצע הלילה… אני מעדכנת אותה שיש שביב של תקווה ושניה לאחר מכן הנורא מכל קרה!
3 חיילים , קב"ט של הקיבוץ ואנשי מד"א מופיעים אצלינו בבית והשתיקה רועמת, ברורה, מפלחת את הלב והנשמה והראש מסרב להאמין למידע שעובר ללא מילים.
יום קודם, התחושה הייתה שעידן שבוי, הוא לא היה באף רשימה של הרוגים ופצועים ורצינו להאמין שאולי עדיף להיות שבוי לאור הזוועות שרואים בתקשורת.
היום אני כבר לא יודעת להגיד מה עדיף? להיות שבוי אצל חלאות אדם? להיות פצוע וחי אבל מת בנשמה? מה שאני כן יודעת להגיד שהגורל של עידן בחר להמשיך הלאה מאיתנו כמו עוד עשרות חיילים ופלוגות שלמות שנמחקו.
דוגמא
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
הוספת סיפור או זיכרון אישי על הנפטר. הסיפור יעבור בדיקה של צוות "סיפור חיי" ויפורסם תוך מספר ימים.
