לביא שמואל מגד בוחניק

לביא נולד בירושלים 13.7.2003 תשס"ג. בן למרים ושלום, השביעי מתוך שמונה אחים. לביא גדל והתחנך במושב פדויים שבמועצה איזורית מרחבים בדרום הארץ.

בשנות התיכון שלו התנדב במסגרת מחוייבות אישית בכבאות והצלה והיה פעיל בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי במושב. הוא למד בתיכון מרחבים שם הכיר את שני חבריו הקרובים קורן ונטע שליוו אותו מהחטיבה ומאז לא נפרדו לרגע.

לביא היה ילד חייכן וציני, הוא בלט באהבתו למדינה ובמסירותו לאנשים החשובים לו והיה מוכן לעשות הרבה מעבר למובן מאילו עבורם. בסוף לימודיו בתיכון לביא התלבט ובסוף החליט לצאת לשנת שירות בתנועת הנוער בעקבות חבריו שיצאו גם הם לאותה שנת שירות. הוא שובץ בקומונת תלמי אלעזר והיה קומונר בסניף התנועה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד.

עבור החניכים שלו לביא היה קודם כל חבר, תמיד דיבר בגובה העיניים ומצא את דרכו ללב החניכים. לביא היה אדם של עשייה שקטה, תמיד עשה דברים בדרך של צניעות וענווה ואף חברי הקומונה שלו שהתגוררו איתן באותו הבית בשנת השירות גילו על העשייה שלו פעמים רבות רק בדיעבד. לאורך כל שנות התיכון ושנת השירות, ללביא הייתה מטרה צבאית ברורה מול העיניים. נושא השירות הצבאי הלהיב והעסיק אותו והוא התאמן באופן קבוע בכושר קרבי על מנת להיות הטוב ביותר שיוכל לקראת הגיבושים והמיונים.

לביא חלם לשרת בשייטת 13 ובסוף יום הסיירות קיבל גיבוש מטכ״ל. על אף המאמצים והרצון הגדול הוא לא עבר את הגיבוש, אך הוא לא וויתר וכבר בבוקר שלאחר מכן התעורר בארבע לפנות בוקר ויצא להתאמן ולרוץ לקראת המיונים הבאים. על אף שלא צלח את הגיבוש הראשון והתבאס לביא לא וויתר על החלום והרצון לשרת בשירות קרבי ולהלחם למען המדינה, הוא היה נער ציוני ואוהב ארץ וראה בשירות ולחימה על המולדת ערך עליון, ציונות הייתה אחד מערכיו הבולטים ולא היה ניתן לפספס את זה אפילו מהיכרות בסיסית וראשונית איתו.

בהמשך תהליך גיוסו לביא עבר גיבוש צנחנים ובנובמבר 22 התגייס לצנחנים גדוד 101. לביא התגייס והתחיל את מסלולו כלוחם בגדוד 101 חטיבת הצנחנים, כבר מהטירונותולאורך כל האימון המתקדם לביא היה דמות בולטת בצוות שלו. על אף האתגרים הרבים בהם כרוך המסלול הוא תמיד שמר על מורל גבוה ונרתם לכל משימה מתוך הבנת החשיבות והרצון הגדול לשרת את המדינה.

חבריו לצוות מתארים אותה כחבר צוות "ראבקיסט", תמיד עם חיוך על הפנים ומוכן לתת הכל את המסע כומתה שלו בחר להקדיש לסמ״ר אוהד דהן שנפל בהתקלה בגבול מצריים וכל המסע החזיק איתו שלט לזכרו. בסוף ההכשרה יצא לביא לקורס מכ"ים מתוך רצון להמשיך במסלולו הצבאי ולצאת בסוף הקורס גם לקורס קצינים. בבוקר השביעי באוקטובר 2023 עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוקפץ הצוות של לביא שסגר שבת בבסיס לשדרות לטיהור העיר ובדרך לשם המשימה שלהם שונתה ושלחו אותם אל קיבוץ כיסופים בדרך אל הקיבוץ עצרו בצומת רעים והבחינו בטנדר לבן ובו מחבלים שמנסים לחטוף את אחת המשתתפות מהמסיבה, הם נטרלו את המחבלים וחילצו את אותה אישה.

לאחר מכן הוקפצו לקיבוץ כיסופים, לאחר מספר שעות בהם החלו בטיהור הקיבוץ לביא וצמד הברזל שלו ניסו לדלג אל מחסה יותר אסטרטגי ובדרך קיבלו צרור יריות ושניהם מיד נפלו על הרצפה נזרקו לעברם שני רימונים, לביא לקח צעד קדימה על מנת לספוג את רסיסי הרימון ולהגן על חברו ובמזל לא נפגע אך איבד הכרה כאשר לביא התעורר לאחר כמה דק הבחין שהצמד שלו מנסה לזחול אחורה אך ללא הצלחה משום שלא מפסיקים לירות עליהם לביא החליט לקום לחפות עליו ולא הפסיק לירות עד נשימתו האחרונה לאחר דקה בערך נפל לביא ונהרג ביום שבת 7.10.23 תשפ"ד ביום הראשון למלחמת חרבות ברזל והוא בן 20 בנופלו.

לביא בלט בציונות ובהאהבתו הגדולה למדינה. כשנשאל בסוף "מסע ישראלי" בכיתה יא "מה זה בעיניך להיות ישראלי?" לביא ענה: "לתת הכל אבל הכל בשביל המדינה והעם שלי, ואם למות, אז על קידוש השם ובהגנה על העם והמולדת".

וכזה היה מותו של לביא, מות גיבורים בהגנת העם והארץ.