חיים נולד ב13.12.03 האח הקטן לשתי אחיות שאחת מהן עם צרכים מיוחדים.
תמיד היה האור של הבית והקסם מגיל קטן. למד ביצחק שמיר בחולון ומשם עבר לחטיבת ארן ולתיכון קרית שרת. היה אהוב על חבריו ועל מוריו, ועם אחד המורים הוא היה בקשר עד יומו האחרון.

כאשר הגיע זמנו להתגייס, דחה את בגיוס והחליט ללמוד עתודה, יג' יד' במחשבים אך מהר מאוד הבין שזה לא בשבילנו והוא רוצה להתגייס.

לחיים הייתה אפשרות לעשות ת"ש ולחזור הביתה בכל יום בעקבות האחות הגדולה עם הצרכים המיוחדים אך חיים לא ויתר והחליט עדיין ללכת לקרבי ולא לוותר.

חיים התחיל טירונות ולאחר שסיים יצא באופן ישיר לקורס מכים אותו סיים בהצטיינות, הגיע לצפון ושם פיקד על הצוות שאיתו היה בטירונות.

לאחר מכן ,הוצע לחיים להיות רספ ולרדת מהקרבי. הוא ניסה את התפקיד במשך כמה שבועות אבל עדיין משהו בער בו והחליט שלא משנה מה הוא עושה שירות משמעותי.

ונלחם לחזור לצוות שלו ,לצוות הרחפנים המשרת על גבול לבנון,לקרבי. הצוות של חיים יצאו למבצעים גדולים וחיסלו המון מחבלים ואפילו מנעו כניסת מחבלים לישראל ובכך הצליחו למנוע את ה7.10 בפעם השנייה.

לקראת סוף חייו ,חיים יצא לרגילה ובגילה החליט לנסוע עם בת זוגתו לאילת ולאחר שחזרו לא ויתר והחליט לראות את כל מי שהיה חשוב לו . סבא וסבתא ,אחותו הגדולה והאחיין ,ההורים ,חברים. יש המניחים שכאילו חיים הרגיש שמשהו הולך לקרות.

ביום שלישי ב7.5 חזר חיים לבסיס וב8.5 הזמן של כולנו עצר וגם שלו.
הצוות של חיים וחיים יצאו לפעילות כמו בכל יום ויום .שעת ארוחת הצהריים הגיעה בשעה 14 ומישהו מהצוות נדרש לשמור על הציוד . חיים החליט שהוא נשאר לשמור על הציוד ושולי את שאר הצוות שלו לאכול. (חדר האוכל נמצא במרחב המוגן).

בעוד שחיין שומר על הציוד התחילו לשמוע שריקות בבסיס של נפילת פצמר מהגבול .בעת שמיעת השריקה יש לשוהים בסביבה כמה שניות להגיע למרחב המוגן. הפצמר הראשון פגע רחוק מחיים אבל הצמר השני כסר לא פספס ופגע לצערנו בחיים , חיים לא הספיק להסתתר ולהיכנס אל המרחב המוגן.
הפצמר שלקח את חיים לקח גם חלק מאיתנו.