עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
תאריך לידה – 01/05/2004
נפטר בתאריך – 17/05/2024
מגורים – נהריה, ישראל
הורים – מאיה אבישי, אופיר אבישי
אחים – יהונתן אבישי, יואב אבישי
בן נולד ב1/5/2004 בבית חולים נהריה, בן בכור למאיה ואופיר. בן היה תינוק מתוק, סקרן, חכם, חייכן וכזה שלא כל כך אוהב לאכול.
כבר מגיל גן, ולאחר מכן, לא פעם הגננות והמורות חזרו ואמרו שאם היו יכולות לשכפל 30 ילדים כמו בן, זה מה שהיו עושות. בן גדל בעיר נהריה. הגם שלא הרבה במילים, מוריו החשיבו מאוד את דעתו.
סילבי, המחנכת בתיכון, ציינה לשבח את האינטליגנציה הרגשית שניחן בה כמו גם את רוחב היריעה של ידיעותיו והבנתו: "אני זוכרת את מבטך החודר כאשר העליתי לחלל הכיתה שאלה ערכית-מוסרית והמתנתי לתשובות לצורך דיון כיתתי. המבט שלך היווה עבורי סימן דרך אם הפרזתי או החסרתי דבר. ישבת שם בטור האמצעי בסוף, ותריסי עיניך נסגרו קמעה, לאמור שהסוגייה אכן על מקומה ומידתה." על אף הצלחותיו, בן לא חיפש את קידמת הבמה; נהפוך הוא – תמיד חיפש את המקום השקט, הצנוע והמתבונן, אבל כשנדרש להופיע – בטקס יום השואה, למשל – ידע הצוות החינוכי שיש על מי לסמוך.
רגישותו, תבונתו והאהבה העצומה שמילאה את הווייתו לוו בסקרנות רבה ביחס לשאלות קיומיות ופילוסופיות, ובאו לידי ביטוי במקומות ובמצבים שונים. על שולחן הכתיבה שלו אפשר היה למצוא ספרים דוגמת "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פרנקל, "כוח 48 החוקים" מאת רוברט גרין ו"החיים הם תקופה קשה" של חנוך דאום. מגיל צעיר ניגן בגיטרה, ואהב מאוד את המוזיקה של יוצרים ישראלים עכשוויים. אחת השורות משירו של רביד פלוטניק, "בדיוק כמו שאני", אפיינה אותו במיוחד: "בדיוק בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב." בן היה מוקף חברים טובים, אהב לחגוג, לרקוד ולבלות במסיבות. בן אהב מאוד את הארץ ונופיה, אהב לצאת לטיולים ולהליכות בטבע, בנחלים ובאגמים. כמו כן, הוא דגל באורח חיים בריא ופעיל, ואהב מאוד לרוץ בטיילת של נהריה. בן תכנן להירשם לחצי מרתון סובב תבור. בן היה קשור מאוד למשפחתו. כאח בכור שימש עוגן לאחיו ודמות לחיקוי, השקיע בהם ובילה איתם. קשר קרוב היה לו גם עם סבו וסבתו, תושבי המושב החקלאי מעונה, והרבה לנסוע אליהם, לעזור להם במשק ולשהות במחיצתם, מתענג על האוכל של סבתא ונושם את הנוף הירוק ואת השקט של הגליל. ככל שהתבגר התחדדו היבטים נוספים באישיותו: יוזם, עצמאי, דעתן ומכוון מטרה, נחוש להתמודד בכוחות עצמו עם כל בעיה הנקרית בדרכו. בן האמין במשפט "בעל הרצון החזק מעצב עולמו במו ידיו" וניווט את חייו בהתאם, עם תוכניות רבות לעתיד; כך, למשל, כשהחליט ללמוד ספרדית, קנה שיחון והחל ללמוד את השפה בכוחות עצמו, וכששנתיים לפני מועד גיוסו החליט להכין עצמו לשירות קרבי משמעותי, בעיצומה של מגפת הקורונה, נקט את כל האמצעים הדרושים: נכנס למשטר תזונה, נרשם לתוכנית "כושר קרבי אקספרט" והתמסר כל כולו להשגת היעדים שהציב לעצמו תוך שהוא משקיע ימים ושעות באימונים מפרכים, בכל ימות השנה ובכל מזג אוויר.
״גבר שבגברים" כתב אופק, מדריך הצוות ב"אקספרט", "השקט והצניעות שלך הלכו לפניך. אף פעם לא נהגת להחצין את הקושי. הפנים הטובות שלך תמיד השרו שלווה ורוגע ברגעים מאתגרים עבור כל אחד מאיתנו." עוד סיפרו חבריו לצוות "אקספרט" כי בדרכו השקטה והצנועה, בן הגיע להישגים, סייע תמיד לחברים, התמיד והוביל. עם גיוסו לצה"ל, ב-8 בדצמבר 2022, הוצב בחיל הרגלים והתנדב לחטיבת הצנחנים. סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה המפרך בגדוד 101 – "פתן", והיה ללוחם. חבריו לנשק סיפרו על חבר אמת מלא חוכמה ובגרות שידע להושיט יד לעזרה בשעת קושי, הפגין אכפתיות ודאגה, כיבד כל אדם ותמיד דיבר בגובה העיניים. בכל שעה של היממה, ולמרות העומסים והאתגרים היום-יומיים, בן תמיד התייצב לפעילות עם חיוך, ובכל הזדמנות הוציא את הגיטרה, מעלה חיוך גם על פניהם של חברי הצוות והמפקדים.
בהמשך המלחמה, ביקש בן לעבור לפלחי"ק צנחנים – פלוגת הקשר החטיבתית. "אמרת לי שאתה מבקש להמשיך בשירות משמעותי, בדגש על להמשיך להיות בשטח ובלחימה," סיפר מפקדו, "ביקשת להמשיך לתרום ולהתנדב, ולהיות הכי טוב שאתה יכול למרות הקושי והאתגרים האישיים שחווית." בן מונה לתפקיד מגן צופן, ותפעל את רכבי התקשוב הלווייניים שאפשרו לחטיבה להמשיך לפעול בשליטה מול הכוחות השונים בעומק השטח. גם כעת, בתפקידו החדש, התעקש להצטרף לחבריו שנכנסו שוב לרצועה, למרות שהיה יכול היה להימנע מכך. לאימו אמר, "אני רוצה לתרום את חלקי ולסגור מעגל. אני יודע שמחכים לי בבית, אני שומר על עצמי." בבוקר יום שישי, 17 במאי 2024, לפני שיצא עם חבריו למשימה, אמר בן בחיוך: "איזה כבוד זה להיות יהודי כאן, במקום הזה." הוא שלח לאימו תמונה בוואטסאפ, והיא ביקשה שישמור על עצמו. שעה מאוחר יותר, נפל בקרב בג'באליה מירי של צלף. בן 20 בנופלו.
בן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנהריה בתאריך העברי בו נולד, י"א באייר. הותיר אחריו הורים, שני אחים ומשפחה שלמה כואבת ומתגעגעת.
אורו ונגינתו בליבנו לעד ♥
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
14 תגובות
הספד של נויה טיקוציקי, חברה של בן מנהריה
בן,
איך מתחילים בכלל לסכם אותך? מהרגע שנודע לי, אני לא מפסיקה לבכות ולדמיין אותך, בראש שלי אתה עדיין חי. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על איזה גבר אתה וכמה שאני אוהבת אותך, ומודה לאלוהים על השנה האחרונה שפשוט החזקת אותי והיית אחד מהחברים הכי טובים שלי בעולם. תודה לך על מי שהיית. תודה לך על הטיולים, ועל זה שתמיד רצית שאני אבוא איתך ועם מתן לכל מקום, לברים, ולמסיבות, ולהשתזף, ולהליכות על הים, ואפילו סתם לשבת בבית שלי ולשחק מייק איט מימ, זה כל כך לא מובן מאליו כמה שאהבת אותי ורצית שאני אהיה איתכם, ויצאתם יותר איתי מאשר בלעדיי, למרות שאתם חברים הכי טובים, ולמרות שאני ומתן אקסים, אף אחד אף פעם לא הרגיש גלגל שלישי. פשוט היה כיף, פאק כמה היה כיף.
תודה לאל על השנה הזאת איתך כי התחברנו כל כך, ודיברנו כמעט כל יום, ונפגשנו באמת בכל הזדמנות, גם אם זה שלוש פעמים בסופ"ש, אני לא אשכח את הפעם ההיא שמתן סגר, ושלחת לי הודעה אם בא לי לעשות איתך הליכה בים, אתה זוכר? הייתי לפני משמרת ומתה לשנצ, אבל אמרת שאתה חייב להיות עם מישהו, אז באתי. דיברנו איזה שעתיים, והיה לי כל כך כיף, ושם סיפרת לי בפעם הראשונה כמה אתה רוצה להיות אבא, ואיך אתה חולם שתהיה לך כבר ילדה, שתוכל לדאוג לה להכל, ולא להסכים לה לצאת מהבית. מאז דיברת על זה כל יום בערך, איך אתה לא תהיה אבא? הכי מתאים לך בעולם, שתדע. כבר קינאתי בילדה העתידית שלך, שיהיה לה אבא כזה מדהים ואוהב.
אמרנו שנלך לים בסופ"ש הבא, ואמרנו שניסע לאילת, ואמרנו שנעשה קורס צלילה, ואמרנו שנלך לעוד הופעות. אתה הבן אדם הכי חי שהכרתי בחיים, תמיד מחפש מה לעשות ואיפה הכי כיף, ואיך להתחבר לאנשים ולעשות שחנשים של שעות. בבקשה תחזור, בן. אני לא אתעצבן שאתה יורד עליי, מבטיחה. וסבבה, נו, מתן אוהב אותך יותר. כל דבר מזכיר לי אותך, היה ברדיו את השיר צליל מכוון ומה שזכרתי זה שנסענו באוטו, ושמתי את השיר הזה, והתלהבת כי אהבת אותו. הלכתי ברחוב, וראיתי כלב שממש דומה לגברי, וזכרתי שאתה הבאת לו את השם. נסעתי לעשות מדורה בבצת לזכרך, ונזכרתי שהפעם האחרונה שהייתי שם הייתה איתך ועם מתן.
ההודעה האחרונה ששלחתי לך הייתה ביום חמישי, בקבוצה שלי, שלך ושל מתן, שאלתי אותך מתי אתה יוצא, ענית שאתה מקווה שבסופ"ש הבא ואז שלחת תמונה שלך. מתן רשם "בוא הביתה", ואני שלחתי את השיר "בוא הביתה". אז יאללה בן, בוא הביתה, בבקשה. אני אוהבת אותך, בן, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, וסליחה שלא אמרתי לך את זה מספיק. חד משמעית אתה הזאב הכי שועל שהכרתי.
הספד של מתן דוקה, חבר טוב של בן מנהריה
בן, אח שלי, מאז שהודיעו לנו שהלכת ניסיתי כמה שפחות להיות לבד, או שהיינו אצל ניתאי או בבית שלך, עם המשפחה שלך.
אתמול בלילה נזכרתי בשיחה האחרונה שלנו בוואצאפ. ביום רביעי רצתי בטיילת ושאלתי אותך כמה קילומטר זה מהבית שלי עד לפארק הכלבים וחזרה, כי הGPS פה לא עובד, כמובן שאמרת לי בדיוק כמה רצתי. כשהיינו רצים יחד תמיד ידעת להגיד בדיוק כמה קילומטר רצנו גם כשהמיקום לא עבד. אני מתגעגע אליך אחי. מתגעגע לחוש הומור שלך, היית הבן אדם הכי מצחיק שאני מכיר, תמיד קלעת בול עם הבדיחות והיית שנון בטירוף. אני מתגעגע לאישיות שלך, היית נחוש על כל דבר ורק רצית לטייל, לרוץ, להפגש, ללכת לים, לנסוע לבר או מסיבה. שום סופ"ש איתך לא היה משעמם. אני מתגעגע לטיולים שלנו עם נויה, שתמיד ניסינו לשקר לה שהמסלול קל כדי שהיא תסכים לבוא. אני מתגעגע לתאם איתך את הסגירות, שחס וחלילה לא יצא שאנחנו לא סוגרים את אותה שבת.
אני נזכר בפעם האחרונה שנפגשנו. הלכנו לאכול כנאפה בירכא ושאלת אותי אם יתאים לי שכשנשתחרר נעבור לגור ביחד בתל אביב בדירת שותפים, וכמובן, אחי, שהסכמתי, אבל אז מיד התחרטתי כי חשבתי לעצמי- כל היום הוא בטח יביא בנות הביתה. באותו ערב נסענו לחגוג לך יום הולדת בחיפה, רק אני, אתה ונויה. דיברנו על מערכות יחסים ועל עוד דברים שאני אפילו לא זוכר, אני רק זוכר שהיה כיף בטירוף. אני מקווה שיש למעלה בנות יפות, ומקום לרוץ.
אני כל כך אוהב אותך ומתגעגע אליך, חבר.
הספד של אורי אסולין, חבר של בן מפלחי"ק צנחנים
אח שלנו, כמה חודשים של קשר איתך הספיקו כדי להבין שהחברות הזאת היא לעוד הרבה שנים קדימה. מהרגע שהקשר נהיה רציני, הבנתי שמצאתי השראה מהלכת, גבר אמיתי עם חוכמה ועומקים שלא פגשתי מעולם, מוכשר בהכל, האיש שחשוב לו להבין את הלמה מאחורי כל דבר, זה שיעשה את העבודה תמיד בצורה הטובה ביותר, ולפעמים צריך רק לעמוד בצד וללמוד ממך. בקיצור, חבר שהוא על הדרך מורה דרך, מכל סיטואציה שלנו ביחד חיפשתי איך ללמוד ממך, ומה אני יכול לקחת איתי, ואני מודה בלב שלם וגאווה ענקית, לקחתי המון.
אח שלי, בן, עם מי אני אלך עכשיו לחפש את שראל שנשב שלושתנו כמו תמיד? מי יזרוק לי את המילה הטובה שחסרה לי לפעמים? למי אני אגיד "נשב קפה חמש דקות?" וזה יסתיים בשיחה של שלוש שעות כמו תמיד.
מודים לך על תקופה מדהימה שתלווה אותנו תמיד. שלך לעד, השניים שלנצח ישארו שלישייה.
הספד של שראל סופר, חבר של בן מפלחי"ק צנחנים
בן, אח שלי, אח שלנו, אני אפילו לא יודע מה להגיד ואני לא מאמין שאני צריך בכלל לעשות את זה ולדבר עליך בלשון עבר, מי האמין? איך בכלל מתחילים לעכל דבר כזה, אחי, איך?
אח שלי, רק לפני כמה ימים פגשתי אותך שם בפנים בעזה וכולך שמחת התלהבת ממה שאתה עושה, אני זוכר איך כל כך רצית להיכנס לעזה וביקשת ועמדת על שלך וברגע ששמעת שאתה נכנס כולך שמחת. אני יודע שאומרים את זה לכולם אבל באמת ששמחת חיים כמו שלך עוד לא פגשתי, תמיד עם החיוך הזה, בן, אח שלי, אני חושב שכולם יודעים כמה אהבתי אותך וכמה היינו קרובים, כמה הייתי אוהב לשבת איתך ועם אסולין ביחד, ועכשיו זה רק אני והוא, אי אפשר בכלל לנסות לדמיין דבר כזה, אח שלי, אני שמח שזכיתי להכיר בן אדם כמוך אני אוהב אותך ומתגעגע המון שראל💔
הספד של ליאן פרץ, חברה של בן מפלחי"ק צנחנים
בנצ'ו שלנו
30 ימים בלעדיך והכאב רק הולך ומתגבר מיום ליום. לא נתפס לנו שאתה איננו, אנחנו מתגעגעים לחיוך שפשוט תמיד היה מרוח לך על הפנים, שלא משנה מה היה קורה, הוא פשוט היה שם ולא ירד אפילו לרגע. בנצ'ו, למרות שלא היית איתנו הרבה זמן בפלחי"ק, הצלחת להשאיר בכל אחד ואחת מאיתנו נגיעה ממך. זיכרונות משותפים, רגעים מצחיקים, ואפילו הליכות סתמיות לחדר אוכל, אבל השיחות בדרך לשם היו כל כך עמוקות. תמיד היית מתעניין בכל אחד ואחת מאיתנו,או במה עוסקים, ותמיד היית רוצה לדעת וללמוד עוד ועוד..
בן, אתה חסר כל כך ששום מילה או טקסט לא יסבירו כמה אתה חסר לכל אחד מאיתנו, גם לאלה שהיו איתך זמן ממש קצר, כי בכולם הצלחת לגעת, כי כזה היית- פשוט, כובש, ומצליח לתת לכל אחד הרגשה שיש מי שמקשיב לו ויש מי שדואג לו. בשיחות איתך דאגת להגיד לנו כמה אתה רוצה לחזור ללוחמה, וכמה זה בער לך מבפנים, בגלל זה עברת מחלקה ולי זה שבר את הלב כי היית הראשון שהייתי באה לשתף ולהתייעץ איתו בהכל.
מתגעגעים לישיבות איתך בערב, שהיית עושה לנו חיקויים של המפקדים, והיינו נשפכים מצחוק כולנו, שהיית מנגן ושר לנו בביישנות שירים של עידן חביב, וכשלא היה מה לאכול היית שורף לנו טונות, וכמובן לפי המתכון שלך עם שלוש חתיכות נייר בלבד!
היית ילד כזה יפה, הולך בפלוגה, זורק חיוכים קטנים, עם החולצות הגזורות והכובע טמבל שהיה מייחד רק אותך, קול בס שזורק משפטים אייקוניים, לדוגמא כשהיית רואה את יעל וצועק לה "אה, ג'פרי", או כששראל לא רצה לקחת אותך לחדר אוכל ברכב והיית צועק לו "שראל, י'קציצה", שהיית עובר בפלוגה ואומר "מה קורה חיים בלב?" ו"דיבור חזק", "וואלה אתה מזכיר לי אותי, אתה בסדר, אתה"- המשפטים האלו בקולך הבס מהדהדים וחקוקים לכולנו בזיכרון. מבלי לשים לב, שיח של "מה קורה?" ו"איך היה בסופש?" היה נמשך לשיחת עומק כי תמיד היית אוזן קשבת לכל מי שרק היה צריך.
משפחת אבישי היקרה, שהפכה להיות המשפחה של כולנו לעד, אנחנו מבטיחים לכם להזכיר ולהנציח את בן בכל הזדמנות שרק תהיה לנו. בן ילווה את כולנו כל יום, אנחנו מבטיחים שאף פעם לא נשכח אותו והוא תמיד יהיה חלק מאיתנו, וחלק מהפלחי"ק, שכולם ידעו כמה גיבור הוא היה. משפחת אבישי, אנחנו תמיד פה בשבילכם לכל דבר. בנצו שלנו, תודה על היותך חלק מהחיים של כל אחד מאיתנו. אוהבים לנצח, פלחי"ק צנחנים.
הספד של בר הרשקוביץ, מפקדת וחברה של בן מפלחי"ק צנחנים
בןבון שלנו, הילד הקסום עם גומות החן, עם חיוך שאין בכלל מילים לתאר אותו, וקול בס שחודר את העצמות. תמיד אמרתי שאתה פספוס שלא הלכת לגלי צה"ל כי יכלת להיות עודד בן עמי הבא. מי בכלל חשב שאספיד את אחי הקטן והאהוב? זה שקיבל ממני יחס מיוחד, וכל הפלוגה רואה ומקנאה, שותף קבוע שלי לנסיעות לצפון הרחוק, היינו הפסיכולוגים אחד של השני בדרכים הארוכות, ואנשי סוד, נשבענו אחד לשנייה שהסודות שלנו לא יוצאים מדלתות הרכב.
בנצו, אהוב ליבנו, נפילתך הינה מות גיבורים. היית חדור מטרה, ללא קמצוץ קטן של פחד. תמיד סחפת אחריך את החברים בהכל, מהמטלות הקטנות והמציקות שיש בפלוגה, ועד להחלטה הגורלית שתיכנס לעזה עם שאר החברים למחלקה, כשמונחת על גבכם האחריות הגדולה של הפעלת הרקשים.
תמיד סיפרת לי כמה אתה אוהב ללכת לסבא וסבתא במושב מעונה, לעזור להם, ולהיות בסביבתם כשהם השרו עליך רוגע ושלווה. תמיד דיברנו על כמה אנחנו אוהבים את הנוף הירוק של הגליל והצפון, עם כל מיני מקומות תצפית מגניבים ומקומות שפשוט כיף לשבת בהם, ותמיד אמרנו שיום אחד נשב בחווה בגליל על בירה, נסתלבט על כל הפלוגה, כמו שרק אנחנו יודעים.
בשבוע שעבר, כמה סימלי בנצו, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נפגשתי עם אביך, אופיר, כדי להביא לך כמה דברים ששכחת בבית, כי הפעם האחרונה שהיית בבית הייתה בפסח. תוך כדי השיחה עם אביך הבטחתי לו שאשמור עליך מכל משמר, באמת, בנצו, הבטחתי לו מכל הלב שאדאג שלא יקרה לך כל רע, מי חשב שלא אצליח לקיים את ההבטחה הזאת?
בנצו, לעולם לא אשכח, רציתי להפרד ממך עם חיבוק, אבל נפרדנו בשיחה בטלפון יום לפני המקרה. לעולם לא אשכח כמה אהבנו אחת את השנייה אהבת אחים.
משפחת אבישי היקרה, אני מצטערת שלא קיימתי את ההבטחה, מצטערת שלא שמרתי על הבן שלכם, מצטערת שהצטרפתם למשפחת השכול.
אוהבת אותך אהבת נפש,
ברוצ'קה שלך.
הספד של לירז אלבז, דודה של בן
בן,
אתמול אמא שלך שאלה מי רוצה לקרוא הספד? ומאז שהשאלה הזו עלתה לאויר משהו בי לא רגוע, מצד אחד רוצה להקריא, מצד שני, לא מרגישה שהספקתי, וככל ששומעת עוד ועוד עליך, מצרה על כך, מצד שלישי, יודעת שבשתיקה יש צעקה, וההודעה הביאה איתה שתיקה, הלם וצעקה, אבל משהו בביקור האחרון ובשבעה הכריע, אני יודעת שאני מכירה אותך, ואכיר עוד ועוד..
שבעה ימים אחרי ההודעה הארורה ששברה לנו את הלב לצד ההבנה שזכינו להכיר נשמה גבוהה מאוד, שבעה ימים שהמונים הגיעו לספר עליך, על החיבורים המיוחדים שרקמת, ולכולם היה מכנה משותף, בכולם נגעת והשארת טעם של עוד. ההורים ואנחנו מגלים דרך החברים והסרטונים עוד צדדים שלא הכרנו, עוד ממעיין הטוב והנשגב שהיה טמון בך, עוד מהתשוקה שהייתה לך לחיים, שנגדעה בטרם עת. לכולם קשה לקבל את זה שאין עוד ממך..
ההיכרות האישית שלי איתך הייתה לרוב סביב קונסטלציה משפחתית בשבתות וחגים, ודווקא בביקור האחרון שלך אצלנו, השארת חותם וחץ בלב. הגעת לבד, נתת לנו רגע איתך של אחד על אחד, רגע חי, שמח, נוכח ובועט, קפצת למים הקרים בבריכה, וביקשת ממני להסתכל איך אתה קופץ ראש פעם אחר פעם. גילינו שלך ולמושקי יש אותה קפיצה, לא ויתרת עד שזה השתפר, שיכנעת את מושקי לקפוץ איתך- חותמת לך שאין סיכוי שהיה נכנס למים הקפואים האלה אם זה היה מישהו אחר. באת להחזיר לנו את הקוביות בבטן עם תוכנית אימון חדה וברורה. לקחנו אותך ברצינות, אבל בעיקר צחקנו, נהננו, השתוממנו נוכח האופטימיות והאמונה שלך בנו, זו הייתה פנייה ישירה והתעניינות אמיתית עם מבט שחדר פנימה ונשאר..
מאותו יום באופן בלתי מוסבר אני עושה סקווטים, לאחרונה בליווי השירים של עידן חביב, אביתר בנאי, בית הבובות- פחות זורם, אבל ככה מרגישה שאתה איתי, שומעת אותך אומר "היידה, את יכולה"", וממשיכה. נמשיך לאמן את מושקי בעמידת ראש (לא בטוחה שבטכניקה המשולשת (:).לסיום הבאת את הגיטרה ושרת לנו את "אצבעות דקות" של עידן חביב. בדיעבד, אני מבינה שהפגישה היתה מהות הוויתך לתלפיותיה וטקס ערוך בקפידה לפרידה. כשהלכת אמרתי למושקי שזה מרגיש כמו תחילתה של ידידות נפלאה, אתה גילית אותנו ואנחנו גילינו אותך, ואפילו היו לנו תוכניות להמשך- הבטחת שתביא את החבר'ה לערב אצלינו. לקחת את זה ברצינות רבה, בן, והבאת את כולם, רק בלעדיך. כשהם מדברים עליך, כל זיכרון איתך הוא חיוך, וכשהם מבינים, הם מתמלאים בעצב עמוק.
משמח לראות שהספקת לאסוף תמהיל אנושי משובח שעטף אותך והיה שותף לחלומות ולחוויות שלך, נראה שבחרת אותם אחד אחד, וזרעת בכל אחד מהם קצת ממך, אתה ממש חי בתוכם (אגב הבטיחו ללמד אותי את ריקוד הבדואים, שמחתי לגלות שאהבת לרקוד).
בן היקר והאהוב, אנחנו נהיה עם אמא ואבא שלך, עם יהונתן ויואבי כמה שנצטרך, אנחנו נמשיך להיות ידידים, וניקח אותך איתנו לכל מקום, מבטיחים. בן, אני יודעת שאתה במקום טוב בעולם של מעלה, כוכב של נצח יפה ומנצנץ, אני יודעת שהרוח שלך תחיה בכל אחד ואחת מאיתנו, אני יודעת שזה זמני עד יבוא יום וניפגש. מצדיעה לך ומבקשת סליחה ותודה.
הספד של סיון אלמוסלינו אלבז, דודה של בן
בנון,
הכרתי אותך כילד קטן עם עיניים גדולות. העיניים נותרו גדולות, אך איתן גדל הלב שתמיד היה מלא בטוב ובנתינה. החיוך שתמיד היה מוכן לכל מי שיקרה בדרכך, והמוח שבשניות שולף משפט שנון שנועד לכבוש את זה שלידך.
בשבוע האחרון הבנתי עד כמה המספר שלוש היה חזק בחייך. תמיד היית חלק משלישייה- בבית, בבית הספר, ואפילו בצבא. שלושה חיילים הייתם על הגג ההוא בשישי שעבר, ומעט אחרי השעה שלוש עולמנו השתנה.
בנון,תמיד נזכור אותך לטובה. את דברי החוכמה (וגם השטות) מלווים בקולך הבס עם העיניים המלאות צחוק, והנחישות להצליח ובמטרה שלך לדבוק. מרגישה שהמשפטים הבאים של בוב דילן (בביצוע של רמי קלינשטיין) הכי מתארים את העבר, ההווה והעתיד-
"שישמור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל אחר
והוא למענך
שתיגע בכל כוכב
שתטפס על כל שלב
בנון, אתה תשאר צעיר לנצח"".
הספד של רוני אוחנה, חברה של בן מנהריה
17.5.24
18:49
הדלקתי טלויזיה לראות את ההצהרה של דובר צה"ל, צרחתי כששמעתי שמחזירים לנו שלושה חטופים, מאושרת, אומרת למשפחה שלי שזה הסוף ושאנחנו מנצחים. נכנסתי להתקלח, חוזרת לחדר והטלויזיה עדיין דולקת, שומעת באותו ערוץ שהדלקת י- "סמל בן אבישי, בן 20 מנהריה", לא יכול להיות הגיוני, רצה למטה, בטלויזיה למטה אין כלום, חשבתי שאני משתגעת. חוזרת למעלה ורואה את התמונות בטלפון ומשם…
אף אחד לא מלמד אותך איך מתמודדים עם אובדן, זה פשוט קורה, זאת המציאות. איך זה קרה לנו? זה היה תלוש מהמיאות, אנחנו חבורה מוגנת. בן, גיבור על, מלאך יפה, איזה יפה היית. אני לא יודעת איך מתחילים לספר כל מה שהיית בשבילי, איך גורמים לאנשים להצליח להכיר אותך מבלי להכיר אותך? ילד שאוהב לחיות ולנסות הכל, ילד אופטימי ושמח, הילד הכי מצחיק שאני מכירה, תמיד חושב על הטוב, ילד של "חיים פעם אחת", בדיוק הפוך ממני. היית החבר הכי טוב שלי תקופה ארוכה מאוד, התקופה שלנו היא התקופה שהכי אהבתי, אתה לא מבין כמה השפעת עלי, כמה שיעורים למדתי ממך על החיים למרות שאנחנו באותו גיל, היית כל כך בוגר, רגוע, מלא ביטחון. תמיד היית הכי טוב בהכל, היית מבריז משיעורים ומוציא מאיות, היה לך חלום לשרת את המדינה בכבוד ובגאווה, הצלחת ילד. היית טוב בלאהוב ולהראות לאנשים כמה הם חשובים לך, כמה אהבתי את זה שמשפחה אצלך זה במקום הראשון. אני לא אשכח שהכנתי לך קפה בשתיים בלילה, שלוק אחד הספיק לך כדי להגיד שהקפה שלי מגעיל, אבל ממש השקעתי. בן, היום שתיתי קפה והוא יצא ממש טעים, בוא תנסה שוב.
אני לא אשכח שנסענו ביחד לבאר שבע, אני בדיוק פתחתי עוד מחזור עם אפס כוחות, וכל כך שמחתי שאתה איתי כל הדרך, ישבנו בארומה ולא רציתי לאכול, הלכת וקנית לי עוגייה ואמרת לי לאכול, ואז האוטובוס שלי הגיע, נתת לי נשיקה בראש והלכתי.
אני לא אשכח את כל הרגעים הכי יפים שלנו, תודה על כל שיר שהכרת לי וכל ניגון שניגנת לי. תודה שיש לנו סיפור, אפילו שהוא לא נגמר מושלם כמו שרציתי, השנה הוא היה כל כך יפה בן. אני מצטערת על הנתק, אני מצטערת שלא הייתי שם, שאני לא יכולה לשמוע את הקול שלך שוב, לראות אותך שוב, לחוות איתך, שוב.
בן, זה גם החודש שנולדת בו וגם החודש שנפלת בו, אתה בטח נגנב מזה עכשיו. איך היית צוחק עלי שאני אוהבת לרשום על אנשים, ואיזה פיסקה יפה אני ארשום אם יקרה משהו לאחד מהיקרים שלי..הנה ילד..תראה איזה פיסקה יפה. אני יודעת שאתה שומר עלי מלמעלה, וממשיך לצחוק על איך שאני עושה מחליק רק בקדימה וכל השאר תלתלים.
תנוח ילד יפה, נפלת גיבור, תודה שהיית אתה ושהיית איתי הרבה. אני אוהבת אותך ואני יודעת שאתה יודע.
אזכור לנצח, רונילה.
הספד של רונית אבישי, סבתא של בן
בן, בן – בן שלי – בנצ'ו
נכד אהוב ויקר- גיבור ישראל…
כל כך קשה לקום בבוקר ולראות שהשמש זורחת, היקום מתעורר ליום חדש, ואתה בן, אינך.. איך? איך? למה? הכל כל כך כואב, צורב בנשמה.
הכרתי אותך בן היטב- בן מקסים, עם החיוך הכובש, חכם, חד, מצטיין בלימודיו, בספורט, בנגינה, בכל מה שנגעת, חדור מטרה בכל מעשייך. שמעתי מהורייך כמה רצית להכנס לעזה, להיות עם חברייך החיילים, לתרום, להיות משמעותי, לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר. אף שהתבקשת לרדת מאותו גג בג'אבליה, שחייל אחר יחליף אותך, לא הסכמת, השבת- קודם אסיים את המשימה. כזה היית, בן, מקסים, מקצועי, עם הלב הענק שלך, בן שמחייך אל כולם, שמח, עוזר ומתנדב לעזור ולשמח את כולם.
איזה הפסד לנו המשפחה, לחברים ולכל מי שזכה להכיר אותך. החודש היית בן 20, לא הספקנו לחגוג לך, היית בצבא. הבטחנו אחד לשני שנחגוג רק שנינו- נלך למסעדה או בית קפה, נשוחח ונחגוג, חזרת כמה פעמים, רק שנינו סבתא, אבל זה לא קרה.
בן- בנצ'ו שלי, אתה גיבור ישראל, בזכותך ובזכות לוחמים ולוחמות כמוך אנו חיים פה בארצנו. בן- מלאך יפה תואר שלי- מקווה שאתה עם סבא קולי ודודה מירב ששומרים עליך.
חושבת עליך המון ומתגעגעת, אוהבת אותך כל כך..שמור עלינו מלמעלה..אנחנו עוד ניפגש..
סבתא רונית.
הספד של סילבי פינטו, המחנכת של בן יב/6
בן אבישי, עלם חמודות!
כך ראוי שיקראו לך- עלם חמודות, כי על דמות שכמותך נכתבו סיפורים רבים. בחור שחרחר, זקוף קומה, חזק, בנוי לתלפיות, ועם זאת, רגיש ואהוב שמוסר וערכים הם נר לרגליו, אוהב אדם, תמיד נכון לעזור ובעיקר להקשיב! הקשבה מכוונת, מדוייקת ואמיתית. כמו שאומרים החבר'ה- נסיך!
בן הגיע לכיתתי, כיתה י', באמצע שנת הלימודים. לטענתו סיבת המעבר הייתה "חברים טובים" ולא הרחיב. כולם ביקשו את קרבתו, ברור! כי הוא צ'ארמר כזה, ואכן מיד נחשפנו למעלותיו וסגולותיו הרבים. לבנות מוסר וערכים כמו שהיו לבן, יש צורך בנשמה יתרה, העולה מעבר לסיסמה או קלישאה. בנשמה משתקפים המוסר, הערכים ואהבת האדם. כזה היית בן.
כמחנכת הכיתה, אני זוכרת את מבטך החודר כאשר העליתי שאלה מוסרית לחלל הכיתה וממתינה לתשובות לצורך דיון כיתתי. המבט שלך היווה עבורי סימן דרך אם הפרזתי או החסרתי דבר. ישבת שם בטור האמצעי בסוף, ותריסי עינייך נסגרו כמעה, לאמור שהסוגיה אכן על מקומה ומידתה.
אתם, כיתה יב/6 היקרים, הייתם הכיתה היחידה שבחרתי לשתף על נפילת אחי במלחמת שלום הגליל בשנת 1982, והוא רק בן 19, ואתה, בן, התעניינת מיד ושאלת "באיזה יחידה הוא היה" וכשעניתי סיירת גולני, השפלת מבט בצער.
בן, ילד מלא תבונה ורגישות, חמלה וסקרנות עמוקה ביחס לשאלות קיומיות ופילוסופיות שעלו במסגרת כיתתית ,כשמצאנו עצמנו על קצה הר במסע ישראלי, או תוך כדי הליכה באיזור המכתשים בנגב. במסע ישראלי בכיתה י"ב בן דאג להושיט לי יד ולעזור במקומות קשים לטיפוס, ובמקביל תמיד להגניב מבט לאחור ולוודא שכולם בסדר.
בן לא היה תלמיד של טקסים וקידמת במה, תמיד חיפש את המקום השקט, הצנוע והמתבונן, אבל כשנדרש להופיע בטקס יום השואה, ידעתי שיש על מי לסמוך.
איך הזמן טס כשנהנים..תודה רבה לך על הכל, נהנינו איתך, למדנו ממך, צמחנו בזכותך, נגעת בליבנו והשארת חותם שלא ימחה לעולם. וכעת אני בטוחה יותר מאי פעם שהיקום החמיץ אדם עם שפע פוטנציאל, סקרנות אין קץ, אינטיליגנציה רגשית שופעת, והכל בשקט ובענווה. כך ניווט את דרכו בינינו.
אלוהים עדי, כמה אהבתי אותך בן אבישי.
יהיה זכרך ברוך. אמן.
הספד של מאיה אבישי, אמא של בן, בהלוויה
בן שלי, אהוב ליבי,
אני לא מאמינה שאני מספידה אותך, חיים שלי.
כל כך פחדתי מהדפיקה הזו בדלת, אמרתי להם שילכו כי הם טועים, ושאני לא אכעס עליהם אם טעו. לצערי, הם לא טעו, ואתה אינך.
הלב שלנו שבור. איך זה ייתכן שב12 בצהריים ביום שישי שלחת לי תמונה ואז ביקשתי ממך:"בן, תעשה לי טובה, מאמי, תשמור על עצמך", ובאחת וחצי כבר לא היית?
התעקשת להכנס לעזה אפילו שלא היית חייב, אמרת לי:" אמא, תתני לי לסגור מעגל, אני רוצה לתרום את חלקי, אני יודע שמחכים לי בבית, אני שומר על עצמי"
אני יודעת שהכדור הזה שפילח לך את החזה הפתיע אותך, היו לך תוכניות וחלומות להגשים, כמו כל צעיר בן 20 שכל החיים לפניו. כל הזמן דיברת על זה שאתה רוצה להיות אבא צעיר, ושאתה כל כך רוצה ילדה קטנה ואפילו היה לך שם בשבילה. רצית לטייל, ולהנות ולהספיק, כל דקה שהיית בבית הייתה מנוצלת עד תום.
מילדות תמיד היית עצמאי וחכם כל כך, הצבת מטרות, ותמיד השגת אותם. לא פעם אמרתי לעצמי שאני צריכה ללמוד ממך על התמדה ודבקות במשימה. כל כך רצית שירות משמעותי, אפילו שלא היה לך קל, התאמצת להתאים את עצמך למסגרת, ובתוך המסגרת ידעת לעמוד על שלך ולהגיד תמיד את אשר על ליבך, וגם על זה, אני גאה בך כל כך.
מה נעשה עכשיו, בן?
איך נחיה בלעדיך? אני לא מבטיחה לך שאהיה חזקה, אני אשאר בשביל יהונתן ויואבי, וסבתא וסבא וכל המשפחה, אני אשתדל, כי אני יודעת כמה אתה אוהב אותנו וכמה אהבת לבוא הביתה ולהיות איתנו.
אני מבטיחה לך שבכל מקום שאתה תהיה, אדע למצוא אותך ילד גיבור שלי!
אני אוהבת אותך!
אמא מאיה
הספד של מאיה אבישי, אמא של בן, במלאת 30 לנפילתו
בן בן,
30 ימים נוראיים.
אני עדיין מנסה להבין איך זה אפשרי שאני עדיין נושמת כשאתה כבר לא.
אני מרגישה שאנחנו בתוך תהום של עצב, צער וכאב, ולא מצליחים לראות את התחתית, כשכל הרגשות האלה עטופים בתחושת ההחמצה והפספוס על החיים השלמים והטובים שיכלת לחיות.
למדתי החודש הזה שלא את כל מה שאני מרגישה, אני יכולה להגיד בקול רם, אז עכשיו יש לנו את השיחות שלנו, בבית החדש שלך, שבו יש שקט מופתי, ציפורים מצייצות, בריזה מהים שכל כך אהבת, על הטיילת, שהייתה המסלול ריצה שלך. כל השקט הזה מתערבב עם המולת הילדים הנשמעת מבית הספר "גולדה מאיר" הסמוך, שבו למדת, מי היה מאמין, בן, שזה יהיה מסלול החיים שלך?
כל הסיפורים ששמעתי כל השנים ממשפחות כמו שלנו, הופכים עכשיו גם למציאות שלנו. גם אני מחכה שתיכנס הביתה ותגיד:"מה קורה פה, הגעתי, מה יש לכם? הכל טוב…" תבקש את האוטו, תלך להסתפר, תשב לקפה עם ורד, תצא לריצה, תיסע למושב לסבא וסבתא, תציק באהבה ליואבי בחדר, תקבע עם חברים לערב ותאכל שניצלים ואורז, שהכל יהיה רגיל, נורמלי ומושלם…כמה אני עוד מחכה ומאמינה…
למדנו עליך המון בחודש האחרון, החברים מהבית ומהצבא שיתפו אותנו במי שהיית כשהיית איתם, החקיין של החבר'ה, הריקודים והבילויים, החבר הטוב, החוכמה, הבגרות, הדיבור בגובה העיניים, הכבוד שנתת לכל אדם גם אם זו הייתה היכרות קצרה, תמיד בחיוך רחב שלא ירד לך מהפנים.
החברים שהיו איתך בעזה סיפרו לנו על הגאווה ותחושת השליחות שהרגשת בכניסה לעזה, ועל הבוקר ההוא שלפני היציאה למשימה שממנה לא שבת, הסתכלת על הרצפה ואמרת "איזה כבוד זה להיות יהודי כאן במקום הזה", וגם המשפט הזה נאמר בחיוך.
היית משכמך ומעלה, חכם מאוד, חריף, שנון, ערכי, ילד שחשוב לו הכל, מיוחד וייחודי בדרך שלך. לצערי, ולשמחתי, אתה בחברה טובה למעלה, כל המשובחים, היפים והאמיצים יחד איתך. כמוך, נתנו את נפשם בשביל המדינה. מקווה שטוב לכם במקום שבו אתם נמצאים, כי מה רצינו בשבילכם, ילדים שלנו, שרק יהיה לכם טוב בכל מקום שבו תהיו.
אני יודעת להבטיח לך שאתה תמיד איתנו ותמיד תהיה איתנו, הרוח שלך והנשמה שלך נוכחות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נפעל להשמיע את הקול שלך, להנציח אותך בדרך שלך, הצנועה, הענווה והמכבדת שתראה בגאווה את מי שהיית ואת הערכים שבהם האמנת ולפיהם חיית.
אמא שכולה שבאה לבקר אותנו בשבעה, אמרה לנו שתהיה לנו שגרת חיים חדשה, שבה נלמד לזהות את הבורות שיעציבו אותנו, אז כבר למדתי לזהות בור אחד- מוזיקה – שירים, לצערי הם בורות, סכינים בנשמה. אז הנה בור. השיר של עידן רייכל, "מילים יפות מאלה", היה השיר שלנו, שיר מצגת בר המצווה שלך, והשיר שצירפתי לברכה שכתבתי לך כשהתגייסת, אהבנו אותו כל כך..השיר הזה הוא בשבילך חמוד שלי…
"שתדע שאותך אני אוהבת
תדע בלב אני תמיד, תמיד, תמיד איתך
הספד של גידי, סמח"ט צנחנים, במלאת 30 לנפילתו
שלושים ימים עברו מאז אותו יום שישי, היום בו נפלת בקרב בג'באליה.
בן, התנדבת לשירות בצנחנים והתחלת את שירותך במסלול מפרך כלוחם בגדוד 101, הבחירה בשירות משמעותי, מאתגר, תובעני בחטיבת הצנחנים.
זיכרוני מחזיר אותי לשלושה מפגשים ייחודים שהיו לי איתך לאורך הדרך בשירותך בחטיבה. המפגש הראשון היה באימונים בהכשרתך כלוחם. מצאתי לוחם איכותי, מקצועי ומסור בדרך כה ייחודית לך, מפקדיך מספרים עליך כי לא משנה באיזה קושי נתקלת בו בדרך, תמיד היה לך משפט קבוע:"אני לא מוותר כי אני מסיים את מה שאני מתחיל". המשפט הזה אפיין אותך בכל פעולה ומשימה ולמול כל אתגר בדרך, משפט זה גם ליווה אותך בכל דרך שבחרת וצעדת בהמשך שירותך הקרבי.
בן היית חבר אמת, ותמיד ידעת להושיט יד לעזרה. במהלך הכשרתך כלוחם, באופן קבוע כאשר למישהו מחבריך היה קשה ומאתגר או חבר מהצוות היה חולה ונשאר בבית, הקפדת בשעת הת"ש לשלוח לו הודעה או להתקשר ולשאול לשלומו, כזה היית חבר אמת ואכפתי כל כך.
עוד סיפרו מפקדיך כי היית לוחם מיוחד, אחד כזה שלא מפחד לשאול שאלות ולהבין את הסיבה ולשם מה המשימות והפעולות אליהם נדרשתם. לצד זה החיבור למשפחה שלך היה חיבור מיוחד וניכר לאורך כל הדרך בשירותך, חיבור ייחודי היה לאחיך יואב, קשר מיוחד, דאגת להיות שם בשבילו ואיתו.
בשבעה באוקטובר יצאה מתקפה של החאמס, פעולה רצחנית לעבר יישובי עוטף עזה, קפצת עם הצוות לדרום בלי לחשוב פעמיים. רצת קדימה יחד עם חבריך כדי לסייע להגן על תושבי העוטף, התייצבת יחד עם לוחמי גדוד 101 וחטיבת הצנחנים כולה בלחימה קשה ומורכבת, בקרב במסיבת הנובה ברעים ולאחר מכן בניר עם. אתה, הצוות, והפלוגה כולה נלחמתם בעוז וגבורה כנגד האויב וידעתם לעצור את ההתקפה הרצחנית כנגד היישובים והתושבים.
המפגש השני איתך היה בפלוגת הפלחי"ק אליה עברת בהמשך שירותך. אמרת לי שאתה מבקש להמשיך בשירות משמעותי, בדגש על להמשיך להיות בשטח ובלחימה. ביקשת להמשיך לתרום ולהתנדב, ולהיות הכי טוב שאתה יכול למרות הקושי והאתגרים האישיים שחווית לאחר תקופת לחימה מאתגרת. יחד עם המלצות מפקדיך החלטנו כי תפעל במחלקת הקצה המבצעי של הפלחי"ק, בפלוגת הקשר החטיבתית, בתפקיד בו תוכל לתרום מהיכולות האישיות והמקצועיות בלחימה ובשגרה מבצעית ולהמשיך בתפקיד לחימה.
נפגשנו מספר פעמים בשעות בוקר מוקדמות, בכל פעם היה לך חיוך רחב, אותו חיוך כובש שנתן לנו סיפוק כמפקדים, שלמרות העומסים והאתגרים היומיומיים, תמיד שמרת על חיוך. באותם בקרים שנפגשנו היית מוציא גיטרה ומנגן לנו קצת עידן רייכל, נהניתי מכך שלפחות מישהו בחבורה שומע מוזיקה שאהבתי, גרמת לי בכל מפגש איתך לפתוח את הבוקר בחיוך.
לאחר המעבר לתפקיד החדש בחטיבה, המשכנו בלחימה בערים שונות בעזה, ואתה בקצה המבצעי בתפקיד מפתח ומשמעותי בפלוגה- מפעיל רכבי התקשוב הלוויניים אשר מאפשרים לחטיבה לפעול בשליטה לאורך הלחימה מול הכוחות השונים, ורצף הפעולות בעומק השטח.
זהו הזיכרון השלישי שלי ממך. את תפקידך ביצעת במקצועיות ומסירות בלתי מתפשרת. כזה אתה, כל פעולה ומשימה שקיבלת ביצעת על הצד הטוב ביותר.
במהלך הקרב בג'באליה, אותו קרב מורכב בו נתקלנו באתגרים מבצעיים מורכבים למול האויב, במהלך הלחימה של החטיבה בעומק השטח בה גם מצאנו את גופות החטופים בעומק המנהרות- בקרה הזה נפלת! בפעולה זו, כמו בכל פעם לאורך המלחמה, הוכחת והפגנת אומץ לב ומקצועיות, לצד חברות לנשק מיוחדת. בן, נפלת בקרב כשאתה עושה את הטוב ביותר שלך, כך היית וכך רצית. לא מוותר ומסיים עד הסוף.
משפחת אבישי היקרה- מאיה, אופיר, יהונתן ויואב, אין בפי מילים שיוכלו להקל על הכאב העמוק שאתם ובני המשפחה חווים.
חטיבת הצנחנים כולה, מפקדים ולוחמים, חברים לנשק וחבריו של בן לפלוגה, חסרים אותו בכל יום ובכל רגע. נעמוד לצידכם תמיד לחזק ולהתחזק. אנו רק נוכל לחבק ולהיות שם בשבילכם, בשבילנו, ולבכות עם האובדן הגדול של בינכם.
בן, נוח על משכבך בשלום, אנחנו ממשיכים את המשימה במלחמה הארוכה הזו וזוכרים אותך. דמותך ומורשתך תהיה עבורנו מצפן ערכי בדרך בה נפעל, ונלך. אתה בליבנו תמיד. יהיה זכרך ברוך.