סא"ל נתנאל יעקב אלקובי, בן 36.5 במותו, נולד ב6.9.1987, גדל והתחנך בקרית ים. בנם של מרים ז"ל ואלברט יבדל"א. בן יחיד אחרי 2 בנות, לירז ושרה.
נתי התחנך בבית דתי מסורתי ומגיל קטן היה צמוד לאביו בתפילות שבת בבית הכנסת, התאהב בשירת הפיוטים ועם השנים למד את הניגונים והיה בקיא בתחום.
המוזיקה והשמחה הייתה תמיד חלק מבית משפחת אלקובי ונתי בעצמו למד בקונסרבטוריון וניגן על סקסופון.
עם השנים התאהב בדרבוקה וידע לדרבק מדהים.

אלברט אביו, היה לוחם בעצמו ונתי גדל לאור האהבה למדינה, סיפורי הגבורה של אביו כמו הקרב על החרמון, ומגיל צעיר מאוד היה לו ברור שהשירות הצבאי שהוא יעשה יהיה הכי משמעותי שיוכל להיות.
בגיל 16 נתי הצטרף לתכנית "כושר אקסטרים" הכנה לצבא וכמו בכל דבר בחייו התייחס אליה ברצינות רבה.
נתי ואשתו שרית למדו יחד בתיכון "לוינסון" בקרית ים והפכו לזוג בכיתה יב ושרית מספרת שהיא כבר מהתחלה הרגישה ברת מזל שזכתה במישהו כמוהו. אז – נער חכם, בוגר, אחראי, שאפתן, חרוץ ורומנטיקן.

הגיע הגיוס ולאחר מיונים לכמה יחידות נתי התגייס במרץ 2006 לחטיבת גבעתי
וסופח לגדוד רותם. מאותו רגע, המסלול לפיקוד היה ברור ומהיר לנתי וגם למפקדיו. חייל רציני ואחראי עם יכולת מנהיגות והכלה.
עם השנים עבר את מסלול הפיקוד המסורתי, מכ, ממ, סמפ. נתי חתם קבע לתקופה של שנתיים שבמהלכה הוא ושרית התחתנו ולאחריה השתחרר כסמפ.
שירות המילואים היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם וגם אותו נתי מילא ברצינות רבה, מה שהביא אותו לצאת במהלכו לקורס מפ, לזכות באות מצטיין הרמטכ"ל ובהמשך לצאת לקורס מג"דים.
בחייו האישיים, לפני כ10 שנים נתי פתח וניהל עסק של קייטרינג ועם הזמן התאהב במטבח ובבישול ונכנס להוביל את העסק בשתי ידיו, תרתי משמע.
כמו בכל דבר בחייו, היה לו חשוב ללמוד ולהתקדם בתחום הזה ולשבור את תקרת הזכוכית של עצמו ובשיא שלו עבד כשנתיים וחצי במלון גלי כנרת בטבריה במסעדת לוטה של השף אסף גרניט, בעצם עד ה7.10.
לנתי ושרית נולדו לנו במהלך השנים 5 ילדים מופלאים
ענהאל בת 12
אבישג 10
טליה 7.5
והתאומים – אביעד ואביתר 3.9 חודשים שאגב, נולדו ב7.10.2020.

נתי היה אבא אוהב ומסור. מחנך ומלמד. דוחף להגשמת חלומות ושם כדי לעזור בהגשמתם. ידע תמיד להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון והיה מוכן להפוך עולמות בשביל הילדים שלו.

לראות את אבא על מדים היה חלק מנוף הילדות והבית שלהם ותמיד היה לו חשוב להסביר כמה זו זכות גדולה לשרת בצבא ולהגן על המדינה האהובה והיקרה שלנו.
המילואים תמיד היו מעל הכל. כשהגיע צו, הכל זז הצידה. כמובן גם ב7.10
נתי קיבל שיחת טלפון לפני 7 בבוקר מחייל בגדוד שגר בעוטף שסיפר לו שקורה אירוע חריג. ניסה להשיג את המפקד שלו אסף חממי ז"ל שבשלב הזה כבר לא היה בחיים. אחרי שדיבר עם החמל הבין שקורה פה אירוע בסדר גודל אחר והקפיץ את הסגל הפיקודי, הכין תיק ויצא לדרך.
במהלך הנסיעה התברר לו יותר ויותר גודל האירוע ונתי מקבל החלטה להקפיץ את כל הגדוד עוד לפני קבלת צו. החלטה שהתבררה כמצילת חיים. נתי והגדוד היו הראשונים להגיע לעוטף, ויצאו עם רכבי פרייבט ללחימה ביישובים. בימים שלאחר מכן עדיין פגשו וחיסלו מחבלים, פינו גופות ובודדו את המרחב ובמשך 3 חודשים הגנו על יישובי העוטף ושמרו על כשירות גבוהה.
נתי ידע שכמוהו, יש לו גדוד של לוחמים אמיצים ואיכותיים ודחף לקבל משימה התקפית מתמרנת. ולראשונה גדוד הגנה נכנס לתמרן. הם היו ברצועה 10 ימים ועשו עבודה מדהימה שגרפה המון מחמאות מהמחט והמאוג. כשבועיים לפני תאריך השחרור המיועד, הגדוד קיבל משימה התקפית נוספת, בעיירה עבסאן בפאתי חאן יונס. שוב, הם עשו עבודה מדהימה והאריכו את הפעילות שלהם ב3 ימים נוספים.
נתי נהרג ביום שבו היה אמור להשתחרר הבייתה.
החיילים והמפקדים בגדוד מספרים שלאורך כל הלחימה וגם ממש דקות לפני הפיצוץ וההדף שמהם נתי נהרג, הוא החמיא ללוחמים, פרגן להם ואמר להם שהם עושים עבודה מצויינת ושימשיכו ככה.

מהיום בו נהרג, אנחנו שומעים עליו כל כך הרבה סיפורים וחוויות של אנשים שהכירו אותו ומהסיפורים האלה עולות כמה מילים שחוזרות על עצמן בהקשר לאישיותו המיוחדת –
צניעות, ענווה, אומץ, מאור פנים, אוזן קשבת, חריצות, מסירות.

כזה היה נתי שלנו.
באהבה וגעגוע אין סופי!