שחף ניסני

סמ"ר שחף ניסני ז"ל
תישאר לנצח בת 20.
נולדה באשקלון בתאריך מושלם כמוה 03.03.03
התינוקת של רחמים ואילנה ניסני.
האחות הקטנה של מושיקו, ספיר ודולב.
הדודוש של רני ורוי.

שחף שלנו הגיעה לעולם אחרי ניסיונות כושלים מרובים, הפלה, לידה שקטה אבל אמא שלי התעקשה עליה למזלינו כי היא באמת מיוחדת כל כך.

שחף למדה ביסודי בביה"ס נוף ים ב' והמשיכה בתיכון הנרי רונסון במגמת גרפיקה.
היא הייתה ילדה כישרונית בכל מה שקשור לעיצוב ואומנות, הייתה מצטיינת בלימודים ותלמידת נחת, כל המורות אהבו אותה וזוכרות אותה רק לטובה עד היום.
היא הייתה ילדה חרדתית בעקבות המבצעים והאזעקות שפקדו את אשקלון כל הזמן.
היא הייתה נכנסת לממ"ד ולא יוצאת ממנו ימים מרובים עד שהמבצע נגמר, בלי לאכול ולהתקלח מהפחד.

ב2020 היא עברה טיפול פסיכולוגי שנה שלמה.
כשהרגישה שהתגברה על הפחד קיבלה שיבוץ צבאי להיות תצפיתנית.
היא בחרה במודע להיות בגבול עזה כי רצתה "עקשן", ולא רק עזה היא התעקשה על בסיס נחל עוז כי הוא הכי קרוב לגדר ורצתה תמיד לשמור על החיילים שלנו באחריות רבה ולהיות "העיניים" של המדינה.

היא התגייסה לצה"ל ב 24.10.2021.
הייתה חיילת לתפארת, קיבלה רק שבחים ומחמאות מהממונים מעליה, שגם ניסו ממש לשכנע אותה לצאת לקצונה כי זה היה תפור עליה.
התצפיתניות כינו אותה "המאמא של החמ"ל" כי היא תמיד דאגה לשאר הבנות.
ביום שישי 6.10.23 ספיר אחותה ואמא שלה אילנה הגיעו לבסיס להביא לה את כל האוכל הביתי, קינוחים, לחמים, שתיה, פירות, מתוקים וכל מה שהיה ברשימה ששחף ביקשה להכין לה לקראת הכינה לנו רק כדי שהיא תחגוג עם כל הבנות בבסיס את השבת האחרונה שלה לפני שיחרור.

בערב שישי היא ערכה ארוחת פריסה מטורפת לכולן והחליטה לקרוא לה The Last Disco (הדיסקו האחרון).
היא הקריאה לבנות מכתב פרידה שכתבה להן כסיכום על שנתיים בצבא אבל בתכלס זה מכתב שמסכם את חייה לצערי.

למחרת ביום שבת 7.10.23 בשעה 6:30 כשהייתה אזעקה ראשונה באשקלון התקשרה בבהלה לאמא שלי, נפרדה מאיתנו, ואמרה "יש חדירת מחבלים לבסיס שלי, יורים עלינו, אני אוהבת אתכם, תודה על הכל תישארו כמו שאתם! משפחה מושלמת, אוהבת ומלוכדת".

היא המשיכה להתכתב באיתנו עד שעה עד 7:30 בsms כדי שלא נשמע את היריות.
ב7:34 שלחה תמונת סלפי של עצמה כשרואים את הפחד בעיניים שלה, כשהיא נראת שחורה וכבויה, כשהצמודה שלידה מסתירה מפחד את הפנים (זו קארינה והיא חטופה), הוסיפה לתמונה את הכיתוב "הם חיות".
מאותו רגע לא שמענו ממנה כלום.

5 ימים שאנחנו מחפשים אותה ללא הפסקה, מתקשרים כמה פעמים ביום לבתי חולים אולי היא הגיעה פצועה ולא מזוהה? אולי היא חטופה? אולי עדין מתחבאה איפה שהו? אולי היא בבונקר צבאי? אולי פינו אותם למקום מסתור?
5 ימים שמתנו כולנו מדאגה ופחד מהלא נודע.

ביום רביעי 11.10.23 באותו יום כשהיא הייתה צריכה להישתחרר מצה"ל ולחזור הביתה דפקו לנו בדלת 2 קצינים ובישרו את הנורא מכל.
השמיים נפלו, האדמה נפערה.
במכתב פרידה שהקריאה בשישי בערב בזמן הארוחה לכל החברות היה ציטוט שכל כך איפיין את מי שהיא "תעשו אחד בשביל השני ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב".
שחף הילדה עם רעמת התלתלים היא שמש בכל מובן המילה.
לב אחד גדול, מלאת נתינה וחמלה, אוהבת את המשפחה שלה יותר מהכל, ילדה של בית, וחושבת קודם על האחר לפניה והיא הייתה ככה עד הרגע האחרון בחיה.

כשכל התצפיתניות ברחו עם פיגמות יחפות למיגונית בגלל היריות ולאחר שכבר ידעה שלא תצא מזה בחיים ונפרדה מאיתנו היא נתנה את הנייד שלה ל3 חברות כדי שיפרדו בשיחות והודעות מהמשפחות שלה במקום להישאר איתנו על הקו עד הרגע האחרון. מי עושה דבר כזה?

שחף כן! נשמה ענקית שהעולם הפסיד.