עמוד הנצחה לזכרו של
לביא שמואל מגד בוחניק
לחצו על הנר על מנת להדליקו
אודות
תאריך לידה – 13/07/2003
נפטר בתאריך – 07/10/2023
מגורים – פדויים, ישראל
משפחה
הורים – מרים בוחניק, שלום בוחניק
אחים – יוסף, רחל, יהודית, טל, רנה, אודיה, רועי בוחניק
סיפור חיי
לביא בוחניק ז״ל היה לוחם בצנחנים גדוד 101. בסיום במסלול יצא לקורס מכים, עם תכנון קדימה לצאת לאחר מכן לקורס קצינים.
בשבת של שמחת תורה ב7.10 קורס מ"כים הוקפץ מביסלח 450 בשעות הבוקר, משימה ראשונית הייתה טיהור העיר שדרות ממחבלים, במהלך הנסיעה קיבלו שינוי משימה לטיהור צירי יישובי העוטף וטיהור קיבוץ כיסופים.
לביא היה בתפקיד נגביסט חוד בחולייה שלחמה עם מג"ד ביסל"ח סא"ל רן כנען. הכח טיהר את הכבישים ממחבלים שארבו בצידי הכביש תוך ביצוע מרדפים וסיכון רב, בשלב כלשהוא זיהו רכב אזרחי שנראה חשוד כשניגשו אליו שמעו דפיקות וקריאות לעזרה באנגלית מתא המטען, חיסלו את המחבלים וחילצו תיירת צרפתייה. המשיכו לטהר את הכבישים ממחבלים עד שהגיעו לכיסופים.
הכח נפרס בתוך היישוב והחל בהשמדת המחבלים וטיהור בתי הקיבוץ. במהלך הלחימה לביא והצמד שלו הסתערו קדימה לביא ועוז(הצמד של לביא) נפגעים ונופלים, לביא קם ומתחיל לירות במחבלים עם הנגב, נזרקים לעברם 2 רימונים, לביא נשכב בין הרימונים לעוז ומגן עליו בגופו. לפני השירות הצבאי לביא עשה שנת שירות בתנועת הנוער האיחוד החקלאי ולמד בתיכון ״מרחבים״.
לביא אהב את המדינה, ומגיל צעיר חיכה כבר להתגייס ולעשות שירות משמעותי בצהל כלוחם. לביא היה ילד שטותניק, מצחיק, עם חיוך שממלא באור כל חדר שנכנס אליו. הוא היה החבר הכי טוב בעולם – נאמן ואכפתי, מתנדב ועוזר, שם את כולם בסדר העדיפויות לפני ששם את עצמו.
לביא נולד בירושלים 13.7.2003 תשס"ג. בן למרים ושלום, השביעי מתוך שמונה אחים. לביא גדל והתחנך במושב פדויים שבמועצה איזורית מרחבים בדרום הארץ.
בשנות התיכון שלו התנדב במסגרת מחוייבות אישית בכבאות והצלה והיה פעיל בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי במושב. הוא למד בתיכון מרחבים שם הכיר את שני חבריו הקרובים קורן ונטע שליוו אותו מהחטיבה ומאז לא נפרדו לרגע.
לביא היה ילד חייכן וציני, הוא בלט באהבתו למדינה ובמסירותו לאנשים החשובים לו והיה מוכן לעשות הרבה מעבר למובן מאילו עבורם. בסוף לימודיו בתיכון לביא התלבט ובסוף החליט לצאת לשנת שירות בתנועת הנוער בעקבות חבריו שיצאו גם הם לאותה שנת שירות. הוא שובץ בקומונת תלמי אלעזר והיה קומונר בסניף התנועה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד.
עבור החניכים שלו לביא היה קודם כל חבר, תמיד דיבר בגובה העיניים ומצא את דרכו ללב החניכים. לביא היה אדם של עשייה שקטה, תמיד עשה דברים בדרך של צניעות וענווה ואף חברי הקומונה שלו שהתגוררו איתן באותו הבית בשנת השירות גילו על העשייה שלו פעמים רבות רק בדיעבד. לאורך כל שנות התיכון ושנת השירות, ללביא הייתה מטרה צבאית ברורה מול העיניים. נושא השירות הצבאי הלהיב והעסיק אותו והוא התאמן באופן קבוע בכושר קרבי על מנת להיות הטוב ביותר שיוכל לקראת הגיבושים והמיונים.
לביא חלם לשרת בשייטת 13 ובסוף יום הסיירות קיבל גיבוש מטכ״ל. על אף המאמצים והרצון הגדול הוא לא עבר את הגיבוש, אך הוא לא וויתר וכבר בבוקר שלאחר מכן התעורר בארבע לפנות בוקר ויצא להתאמן ולרוץ לקראת המיונים הבאים. על אף שלא צלח את הגיבוש הראשון והתבאס לביא לא וויתר על החלום והרצון לשרת בשירות קרבי ולהלחם למען המדינה, הוא היה נער ציוני ואוהב ארץ וראה בשירות ולחימה על המולדת ערך עליון, ציונות הייתה אחד מערכיו הבולטים ולא היה ניתן לפספס את זה אפילו מהיכרות בסיסית וראשונית איתו.
בהמשך תהליך גיוסו לביא עבר גיבוש צנחנים ובנובמבר 22 התגייס לצנחנים גדוד 101. לביא התגייס והתחיל את מסלולו כלוחם בגדוד 101 חטיבת הצנחנים, כבר מהטירונותולאורך כל האימון המתקדם לביא היה דמות בולטת בצוות שלו. על אף האתגרים הרבים בהם כרוך המסלול הוא תמיד שמר על מורל גבוה ונרתם לכל משימה מתוך הבנת החשיבות והרצון הגדול לשרת את המדינה.
חבריו לצוות מתארים אותה כחבר צוות "ראבקיסט", תמיד עם חיוך על הפנים ומוכן לתת הכל את המסע כומתה שלו בחר להקדיש לסמ״ר אוהד דהן שנפל בהתקלה בגבול מצריים וכל המסע החזיק איתו שלט לזכרו. בסוף ההכשרה יצא לביא לקורס מכ"ים מתוך רצון להמשיך במסלולו הצבאי ולצאת בסוף הקורס גם לקורס קצינים. בבוקר השביעי באוקטובר 2023 עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוקפץ הצוות של לביא שסגר שבת בבסיס לשדרות לטיהור העיר ובדרך לשם המשימה שלהם שונתה ושלחו אותם אל קיבוץ כיסופים בדרך אל הקיבוץ עצרו בצומת רעים והבחינו בטנדר לבן ובו מחבלים שמנסים לחטוף את אחת המשתתפות מהמסיבה, הם נטרלו את המחבלים וחילצו את אותה אישה.
לאחר מכן הוקפצו לקיבוץ כיסופים, לאחר מספר שעות בהם החלו בטיהור הקיבוץ לביא וצמד הברזל שלו ניסו לדלג אל מחסה יותר אסטרטגי ובדרך קיבלו צרור יריות ושניהם מיד נפלו על הרצפה נזרקו לעברם שני רימונים, לביא לקח צעד קדימה על מנת לספוג את רסיסי הרימון ולהגן על חברו ובמזל לא נפגע אך איבד הכרה כאשר לביא התעורר לאחר כמה דק הבחין שהצמד שלו מנסה לזחול אחורה אך ללא הצלחה משום שלא מפסיקים לירות עליהם לביא החליט לקום לחפות עליו ולא הפסיק לירות עד נשימתו האחרונה לאחר דקה בערך נפל לביא ונהרג ביום שבת 7.10.23 תשפ"ד ביום הראשון למלחמת חרבות ברזל והוא בן 20 בנופלו.
לביא בלט בציונות ובהאהבתו הגדולה למדינה. כשנשאל בסוף "מסע ישראלי" בכיתה יא "מה זה בעיניך להיות ישראלי?" לביא ענה: "לתת הכל אבל הכל בשביל המדינה והעם שלי, ואם למות, אז על קידוש השם ובהגנה על העם והמולדת".
וכזה היה מותו של לביא, מות גיבורים בהגנת העם והארץ.
חיית כל חייך כלוחם ונפלת כלוחם
בוקר יום שבת ה7/10/23 ,אני קם ורואה את שקד יושבת על המיטה עם הטלפון ביד ושואל מה קרה? היא אמרה לי שיש אזעקות ואמרתי , אוקי לא נורא , קורה, כי זה באמת קורה לעיתים קרובות.
המשכנו לישון, לאחר כשעה בערך , קמתי – לא יודע אפילו למה, פתחתי את הטלפון והתחלתי לראות את הזוועות נוכח מאות מחבלים שנכנסו לשטחי ישראל. בני עוולה שהתחילו לטווח כל דבר שזז, חיילים אזרחים, נשים , ילדים זקנים , צעירים , פשוט כל דבר שהוא לא הם – ירו בו.
הדבר הראשון שעלה לי לראש , זה – מה קורה איתך אחי ? ידעתי שאתה סוגר שבת וידעתי שיקפיצו אותך ובשניה אחת כל הפחדים הכי גדולים שלי התממשו, כי ידעתי כמה אתה אוהב את המדינה וכמה חיכית לרגע הזה , חיכית כל כך להשתמש בכל הידע והכח שיש לך.
קרא עוד...
מי שהכיר אותך ידע כמה אומץ יש לך. אמרת לי שהוקפצת ואני פחדתי , כי ידעתי שתעשה הכל כדי להגן על המדינה ועל החברים שלך , אז כמובן ששלחתי לך הודעה ביום שבת 7/10/23 בשעה 8:30 בבוקר . זו הייתה השיחה האחרונה שלנו, אשר במהלכה ביקשתי ממך להזהר ואמרתי לך שאני אוהב אותך.
כתבת לי שאתה אוהב אותי והתנתקת. משם, המוח שלי לא הפסיק לעבוד , לא הפסקתי לחשוב על איפה אתה? מה איתך ? מה אתה עושה? האם קרה לך משהו ? ולמה אתה לא עונה לי ?
המחשבה על זה, שנפלת , עלתה לי לראש אבל לא רציתי לחשוב על זה, וביום ראשון בערב 8/10/23 ראיתי שמעלים עלייך סטורים של נעדר וכמה שזה עיצבן אותי , וישר התחלתי לריב עם אנשים שימחקו וניסיתי לשכנע את עצמי שהכל בסדר , אבל עמוק בלב, הייתה לי תחושה שהנורא מכל קרה.
ביום שני , לקראת הערב , הגיעה השיחה שהכי פחות רציתי לקבל.
התקשרו אליי ואמרו לי שנפלת.
לביקי , החבר הכי טוב שלי בעולם, אני לא מאמין שאני כותב ומדבר עלייך בלשון עבר. אני לא מאמין ששני האותיות , הכי מקוללות בעולם, נכתבות לצד שמך. מהרגע שנודע לי על נפילתך, אני לא מפסיק לחפש תמונות שלנו בטלפון , אבל – האמת, שלא מצאתי הרבה, כל זמן שהיינו יחד עשינו הכל חוץ מלהצטלם.
פשוט, לא התעסקנו בזה. התעסקנו בלצחוק על הכל, אתה הבן אדם שבאמת הצליח להבין אותי במאה אחוזים.
תמיד היית שם כדי להקשיב לי. אני יכול להגיד בגאווה שלביא היה חבר שלי, מי שהכיר את לביא ידע כמה המדינה הייתה חשובה לך, כמה רק רצית לתת.
תראו לי עוד בן אדם שיום אחרי גיבוש מטכ״ל קם בשעה 4 בבוקר לריצה כדי להתכונן לגיבוש הבא. מהשניה שאני זוכר אותך , אני זוכר ילד שטוטניק חכם מצחיק. חבר שאין דבר בעולם שיותר חשוב לו מהמדינה , המשפחה והחברים שלו. אני יודע שהיית נותן הכל בשבילי ותמיד אמרת את זה ולא סתם אמרת את זה, אלא גם נטעת גם ההרגשה שנתת לי, שלא משנה מתי ? איפה ? למה ? ואיך אתה תעשה הכל כדי שיהיה לי טוב, ועכשיו אני רואה שבאמת עשית הכל כדי שלי יהיה טוב , כדי שאני ועוד רבים כאן, נוכל לעמוד פה היום.
אני אתה ונטע, זה קשר מיוחד שאני לא חושב שיש עוד מישהו שזכה ככה.
ביום שבת בבוקר הצלחתי לדבר איתך בפעם האחרונה וכתבתי לך שתשמור על עצמך, אני אוהב אותך , כי תמיד אמרת לי כמה אתה אוהב אותי ואני לא אמרתי לך מספיק כמה אני באמת באמת אוהב אותך.
לא מזמן זרקת לנו משהו כמו "מתי עוברים לגור ביחד?" ואמרתי לך, אחרי השחרור. אתה ענית שזה לא פייר, ואמרת "אני בחיים לא אשתחרר" ולצערי זה התגשם בדרך הכי מעוותת שיש בעולם.
חיית כל חייך כלוחם ונפלת כלוחם . כשמך נלחמת לביא . אני אוהב אותך אחי היקר, אני יודע שתמיד תהייה איתי בלב יהי זכרך ברוך
שַׁאֲגַת אֵימָה תִּהְיֶה לוֹ עֲלֵיכֶם כְּלָבִיא