גיא בן בכור למירב ואורן , נולד בבית חולים קפלן ברחובות . גיא גדל והתחנך בגדרה ילד מלא שמחת חיים עם לב ענק, נשמה מיוחדת וחבר שאין שני לו. גיא גדל מוקף אהבה, צחוק וחיבורים אנושיים עמוקים. הוא היה בן רגיש, אח אהוב על אחיותיו, נכד שכל סבתא הייתה מתגאה בו ויותר מהכול, אדם שכולו יופי, אור ולב.
גיא למד בבית ספר יסודי "רעות" ולאחר מכן המשיך ללמוד בתיכון דרכא רמון . גיא היה במגמת מדעי הסביבה , אהב מאד מתמטיקה ופיזיקה. אהבתו לחברים, יכולת ההכלה העמוקה שלו למורכבויות החיים וראיית העולם באור חיובי
ליוו אותו לכל אורך הדרך. הוא היה אהוב על חבריו , היה ילד חייכן , שמח וצחוקו הדהד למרחוק. החברים קראו לו- גיון.
גיון, היה ילד של חבורה, שטותניק מצחיק , שתמיד ידע לפרק מתחים ולהצחיק גם את מי שקשה לו. הגישה שלו לחיים היתה מלאה בקלילות . הוא היה מפשר מטבעו , תמיד חיפש לחבר , לגשר , להנמיך להבות ולדבר ללב. ככה גם בלט בחבורה היחודית שלו-חברים בלתי נפרדים מילדות ועד התבגרות . הקשר ביניהם היה כמו משפחה שניה , עם אהבה , הרפתקאות , שיחות לתוך הלילה , מסיבות , בילויים ומסורת של טיולים ופק"ל קפה שהכינו יחד.

אהבתו לכדורגל: גיא היה חזק בגופו , ספורטאי בנשמה . הוא הלך למגוון חוגים אבל הכי אהב לשחק כדורגל . הוא התאמן בנבחרת גדרה ויצא למשחקי חוץ יחד עם הנבחרת הצעירה עד גיל 14.

מדריך אהוב במכבי: גיא היה פעיל ומדריך בתנועת הנוער "מכבי צעיר", אהוב על חניכיו ועל חבריו. הוא הביא איתו ערכים, גישה נעימה, רגישות, והמון יצירתיות ורוח שטות. היה לו חשוב להשפיע לטובה על מי שסביבו והנוער שזכה להכיר אותו לקח ממנו הרבה השראה.

לוחם בסיירת מראה מי אתה באמת:
בכיתה י"ב גיא התחיל ללכת לקורס הכנה לצה"ל על מנת להיות לוחם. החלום שלו , להגיע לסיירת ! ההחלטה של גיא להתגייס לסיירת הנח"ל לא הייתה מובנת מאליה- זה היה ביטוי לעוצמה הפנימית שלו.
המסלול היה תובעני והוא עבר את כולו, עם כל הקשיים והאתגרים בדיוק כפי שהתמודד עם אתגריהחיים: עם חיוך, אומץ לב, התמדה ובלי לוותר. להיות לוחם בסיירת זה לא רק תפקיד- זה מספר מי אתה.
וככה היה גיא, לוחם של חיים. לוחם של טוב!

בתאריך ה- 13/1/2025 גיא נהרג בעקבות קריסת מבנה בעת פעילות מבצעית של הסיירת בבית חנון בדיוק ביום בו נחתם הסכם החטופים. לפני חזרתו לבסיס , גיא אמר לאימו: "אולי בזכותי יחזרו החטופים לביתם".

בלכתו, גיא הותיר חלל שלא ניתן למלא. הוא נגע בכל כך הרבה לבבות עם צחוק, עם מבט, עם גישה שנדירה כל כך.
אבל גם לאחר מותו, הרוח שלו חיה: בזיכרונות, בחברות, בשירים שהוא אהב, ובמילים שאנשים ממשיכים לומר עליו- מכל הלב ועוד ימשיכו לספר.
הלוואי שנהיה ראויים לו!

מתוך הספדים:

היה לנו אותך 20 שנה- זה לא היה מספיק, אבל זה היה הכל.
אהוב שלנו, היית כולך אור, לב וצחוק- אתה חסר בכל נשימה, אבל חי בכל זיכרון. השמש שזרחה איתך עדיין מחממת אותנו, גם כשאתה לא כאן. גיאיוש, גיאצ'וק, גיון- ילד אהוב, אור יפה שאתה, נשמה נדירה. זכינו בך. נאהב אותך תמיד, המשפחה.

הספד החברים:

אחינו שלנו, אח בלב ובנפש, נפגשנו כשהיינו עוד קטנים מדי להבין מה זה חברות ובלי שנשים לב, הפכנו להיות חיים שנטבעו זה בזה. אותו גן, אותה כיתה, אותם טיולים, חוגים, שבתות, ימי הולדת, חגים- משפחות שהפכו לרקמה אחת. היינו ארבעה, אבל הרגיש כמו אחד- נשמה משותפת, צחוקים בלי אוויר, מריבות של אחים, פיוסים של לב פתוח.
היינו עושים ה-כל ביחד, לא זוכרים את היום שהכרנו, היינו אחד בחיי השני וזה הרגיש טבעי, לא מרגישים איפה הבית נגמר ומי שייך למי. הכל ותמיד רק ביחד.
גיון, אתה היית חוליה בשרשרת הזהב הזו שחיברה בין כולנו. לא במילים גדולות- מבטים, בבדיחה בזמן הנכון, בלזרום תמיד בלי שנבקש. בצ'יל… תמיד עם איזו שטות שמרככת, עם החיוך הזה שאי אפשר לעמוד מולו, עם היכולת שלך לראות את כולנו
באמת. היית גם זה שיודע להכיל את הכאב של אחרים, גם כשהלב שלך חי תמיד בסערה.
כשהתגייסת לסיירת- לא הופתענו. זה היה כל כך אתה: לא מפחד מאתגר, לא מוותר לעצמך, רוצה להשפיע,
להילחם על מה שחשוב לך. החיים שלך חישלו אותך. בנו אותך להיות לוחם !
היינו גאים בך. אנחנו עדיין.
היום, כשאנחנו יושבים יחד- חסרה לנו נשימה. כל פק"ל קפה ומפגש הפך למשהו אחר.
הצחוקים עדיין באים, כי היית רוצה שנצחק- אבל מאחוריהם יש תמיד מבט אחד למקום שאתה אמור לשבת
בו. להיות בו. כאן איתנו. המוח לא מפסיק לחשוב והלב לא מפסיק לכאוב ולהתגעגע.
גיון, אנחנו ממשיכים ללכת, יחד.
בטומורולנד, בטיול אחרי הצבא, בכל החוויות משהו בך נשאר ויהיה תמיד בנו, בכל אחד מאיתנו.
אוהבים,
החבר׳ה הטובים שלך