ישראל (פוצ'ו) ויסלר, מראשוני הכותבים על דור הפלמ"ח, נולד בשנת 1930 בתל־אביב, עיר ששימשה השראה לכתיבתו.
למד בבית הספר הכרמל ובגימנסיה הרצליה. בעבודה שכתב בבית הספר תיאר דיאלוג דמיוני בין משה לבני ישראל, ובו אומר משה: "תעזבו אותי לנפשי, פוצ'ו לכם ממני" – וכך זכה לכינויו המיתולוגי.
התגייס ב־1948 לפלמ"ח והשתתף במבצע לכיבוש הנגב ועמק הירדן. היה ממקימי קיבוץ נתיב הל"ה. למד אגרונומיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, ותיאטרון וקולנוע באוניברסיטת תל־אביב.
כאגרונום חזה את המהפך בשיטות ההשקיה בעבודת המאסטר שלו על השקיית טפטפות.
בשנת 1957 ראה אור ספרו הראשון, "חבורה שכזאת", המתאר בהומור את הווי לוחמי הפלמ"ח. הספר הפך לנכס צאן ברזל של הספרות העברית ועוּבד לסרט בכיכובם של יוסי בנאי, עודד תאומי, גילה אלמגור ובומבה צור.
פוצ'ו כתב כארבעים ספרים ומחזות לילדים ומבוגרים, בהם "אהבה בליל הפשפשים", "יוסל'ה, איך זה קרה?" ו"בחייו", אוטוביוגרפיה הכוללת שבעה כרכים. לאורך שנים כתב תסריטים לתוכניות טלוויזיה רבות, כמו "טלאפלא" ו"זהו זה", וטורים בעיתוני הנוער והילדים. בין השאר כתב את המדור השבועי "איה הג'ינג'ית" ב"מעריב לנוער", ולאחרונה, בגיל 95, הוציא את הספר "איה הג'ינג'ית באמריקה". ביצירותיו שזר את חוש ההומור הייחודי שלו, וברבות מהן מוזכרים אתרים שונים בתל־אביב–יפו.
פוצ'ו זכה בשורה של פרסים ספרותיים, ובהם פרס יציב על ספרו "חבורת מתושלח" ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בלקסיקון אופק לספרות ילדים הוגדר כבכיר יוצרי הילדים והנוער בישראל, וכשחגג יום הולדת 75 הנפיק השירות הבולאי בול לכבודו.
בשנת 2003 יזם את חזרת תלמידי מחזורו לגימנסיה הרצליה, כדי שישלימו את הלימודים שהפסידו כשיצאו למלחמת השחרור.
ישראל (פוצ'ו) ויסלר הוא מאחרוני ענקי דור תש"ח. את רוב חייו עשה בעיר, שאותה הוא אוהב בכל ליבו: את ילדיה, תושביה ורחובותיה. יצירתו השפיעה על דורות של סופרים ישראלים, ותרומתו לחיי התרבות בתל־אביב–יפו ניכרת ורבת־חשיבות – ועוד היד נטויה.