איתן גדל ברובע היהודי בירושלים. בגיל 17 החליט לסיים את כיתה י"ב בתוכנית של"פ (שמיניות לעיירות פיתוח) בדימונה, ולאחר סיום לימודיו המשיך ללמוד בישיבת "מדברה כעדן" שבעיר. שנה לאחר מכן היה בין מקימי ישיבת "אילת השחר" באילת. כעבור שנתיים של לימודים בישיבות גבוהות התגייס לקורס חובלים ושירת כקצין נשק על סטי"ל. הוא למד שנה נוספת בישיבה הגבוהה "בני דוד" בעלי, ולאחר מכן החל את לימודי הרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

הוא התמחה ברפואת ילדים בבית החולים סורוקה ועשה תת-התמחות בטיפול נמרץ באוניברסיטת ייל שבקונטיקט. עם שובו ארצה המשיך לעבוד כרופא בכיר בסורוקה.

את שירות המילואים שלו עשה בחטיבה 551, בגדוד 7008, ובמקביל שירת כרופא מוטס ביחידה 669. איתן התנדב למד"א וליחידת חילוץ ערד, העביר קורסים והשתלמויות וערך תרגולי החייאה לצוותים רפואיים שונים ומגוונים.

בשבת שמחת תורה היה איתן כונן בבית החולים. טרם צאתו, לקח עמו את מדי הצבא ועדכן את מנהל יחידת טיפול נמרץ שיחליף אותו במידת הצורך. איתן סייע בטיפול בזרם הפצועים שהגיעו לסורוקה, עד שנקרא למילואים והוחלף על ידי צוותים רפואיים שהגיעו לתגבור.

ביום ראשון שלאחר שמחת תורה סייע איתן לצוותים בכפר עזה. ביום שני לפנות בוקר נקרא הצוות שלו לחפש מחבל באזור תחנת הרכבת בשדרות. הצוות ערך סריקה באזור השדות לכיוון צומת שער הנגב ונתקל בחוליית מחבלים שהסתתרה בעמדת שהייה.

במקום נהרגו שני חיילים: אביחי אמסלם ויובל הליבני. לאחר נפילתם היה איתן הראשון שחתר למגע. יחד עם חבריו משכו אש לעבר המחבלים, עד שנפגע מכדור בבטנו ונפל במקום.

לאחר שטנק הגיע להרוס את עמדת המחבלים, התגלתה תמונה עגומה: חוליית המחבלים חדרה לישראל באותה שבת שחורה. הם הגיעו עם אספקת מזון, אמצעי לחימה, ואף טנדר שהוחבא בקרבת מקום, במטרה לבצע סבבי תקיפה נוספים לאחר שהמצב יירגע. בעקבות המקרה של איתן וחבריו נתגלו עמדות שהייה דומות נוספות, ונמנע הרג נוסף.